כיצד להעריך מאמר בכתב עת אופן אקסס בתשלום?
הנה צרה שלא העליתי בדעתי. לאור קידומי המזהיר בשנה האחרונה, כבר נתמנתי לחבר וועדת הערכה לחבר מחלקה במסלול קביעות - הערכת שנה שנייה. אכן, אין כמו לראות את הדברים מבפנים. בערך כמו להציץ למטבח של מסעדה: עדיף שלא תדעו מי ואיך בישלו לכם את האוכל, אחרת לא תחזרו. עבדכם הנאמן נתמנה לאחראי החלק המחקרי (להבדיל מהוראה ושירות). אחראי עם שותף שהוא גם ראש המחלקה. בכל מקרה, בעודי כותב דוח נאה וחיובי - נטול מחמאות ריקות, אולם פטור בלא כלוּם אי-אפשר - אני מדפדף באינטרנט ומגלה כי אחד מכתבי העת שבו אמור להתפרסם מאמר הוא אופן אקסס בתשלום - $1000 דולר. עכשיו, אני לא יודע אם המועמד אכן שילם את הסכום. מי יודע, אולי לאותו גיליון מיוחד לא גבו כסף? זה גיליון מיוחד לנושא מסוים, אך יש להם המון גיליונות כאלה אז זה לא אומר יותר מדי. פה עולות כמה שאלות:
1. האם זה ענייני? לא אני מנהל את הוועדה הזו, ולא קיבלתי הוראות מיוחדות לעניין כתבי עת בתשלום, בעצם לא קיבלתי הוראות בכלל. אולי אין הנחיות בעניין הערכות הוועדה שהיא מחלקתית, ותפקידה להציג את הדברים לוועדה האוניברסיטאית, שבתורה פשוט מסתמכת על המחלקתית. יופי של שיטה.
2. האם זה משנה שכתב העת הוא אופן-אקסס בתשלום? זה אכן כתב עת של שיפוט עמיתים - נו? באמת בעיה לקחת כמה ליצנים שיעשו שיפוט עמיתים? אם כי במקרה הזה מדובר בעורכים מוכרים של הגיליון המסוים הזה. אז מה? אולי גם הם מקבלים שכר פה.
3. האם שווה להעלות את העניין לדיון בוועדה? זה עניין שלי? זה תפקיד שלי? במקרה יצא שכשחילקנו את החומרים ביני לבין ראש המחלקה, המאמר הזה יוצא אצלו. אני כיסיתי אחרים. אז זו אחריות שלו לברר. לי סתם יש אף ארוך.
4. למה כל זה נשמע לי כמו תירוצים? הרי ברור שאני רק מתחמק מהעלאת העניין לדיון בוועדת ההערכה שלנו ושהם יחליטו. מאידך, רק חסר לי שיגידו לי "אתה צודק! בוא נכתב בדוח "להבא מומלץ למועמד לפרסם בכתב עת רציני שלא בתשלום". מה אני מחפש להרוס לאנשים קריירות? מאידך, רק חסר לי שהיות שלא הערתי, המועמד ימשיך לפרסם שם ועוד חמש שנים בוועדה האמתית של הקביעות מישהו יעורר בעיות. אני גם אהיה בוועדה של השנה הרביעית מן הסתם. כלומר, אני זורע לעצמי פה את זרעי הפורענות של אז.
עכשיו אתם מבינים למה אני לא זורק לכלוך על הרצפה? לא מתוך דאגה לסביבה או איזה קוד מוסרי, אלא מחשש שמישהו יחליק על זה יום אחר כך וזו תהיה אשמתי. פעם ניקיתי במגבת נייר את כל האזור של הברזייה בתחנה המרכזית בניו-יורק כי שפכתי קצת מים וחששתי שאיזו זקנה תחליק ותשבור מפרקת. אסור לי להתמנות לתפקידים נושאי אחריות, או להבדיל, אני צריך להתמנות לתפקיד עם הכי הרבה אחריות. בשני המקרים לא יהיו לי התלבטויות. בראשון כי הן לא עולות ובשני כי אין בררה.