כבר היה לי ברור... שאתחתן...

riki yot levi

New member
כבר היה לי ברור... שאתחתן...

הבטחון העצמי - מילת מפתח לצעירה שבאה מהשכונה אל העיר הגדולה...
הצעירה גדולת הגוף, הכפופה... זו שכתף אחת כמעט נגעה בכתף... שרב זמנה
נביטה אל המרצפות... החליפה את בגדי המעברה והגב התישר... קבלה עמידה בוטחת... משירה מבט - יודעת לצחוק... לחייך.
בשכונה החלו להעלות את השם של ריקי לוי הטריפוליטאית... היו מי שידעו להגיד 'איך איך איך עשתה את זה... והיו את הלשונות הטובות שידעו איך ולמה... אני הייתי באותם הימים בעננים... צובטת את עצמי... מדברת אל עצמי לדעת שלא מדובר בחלום... שלא אתעורר בין אחיותי שהיינו על שני מזרונים ישנות שלוש אחיות... השמינית באמצע... בתפר שבין המזרונים...

משרד - בחור צעיר כבן 25 שהחל דרכו באזרחות (סיפור בפני עצמו...) כחוקר פרטי שכיר, שהחליט לצאת לדרך עצמאית. הבחור שוכר משרד שהיתה קודם לכן דירה... וכך הסלון היה לחדר קבלה, שולחן מזכירה... חדר מגורים היה לחדר החוקר... וחדר מגורים לנ"ל בכדי לחסוך הוצאות שכ"ד... עד ש...
על שולחן המזכירה מעט ניירת, טלפון... מכשיר קשר... פנקסי חשבונות...
מהתקרה ונטילטור ארוך כנפיים...
בחדר החוקר ארון קלסרים ריקים וספרות... טלפון ומזכירה אלקטרונית...
בשעה 08.00 מגיעה הייתי למשרד. היה בידי מפתח... הבוס שלי היה ישן בדרך כלל בשעות האלה... הרבה מעבודות החקירה והבילוש בלילות... בשעות הקטנות של הלילה... ובכלל למה שבחור צעיר... חתיך ברמות על... לא יצא ויחזור לביתו בשעות לא שיגרתיות... ועבודת מזכירות באותם הימים אין...?
כך הייתי יושבת בכסא המזכירה... או עסוקה באבק...
והנ"ל היה יוצא את החדר שלו... לכיוון השירותים או המטבח... וואו...
חלמתי אותו כשראיתי אותו מול עיני... חלמתי אותו כשהייתי לבדי במשרד... חלמתי אותו באוטובוס הצפוף בדרך הביתה... חלמתי אותו בלילות.
אמא הזהירה אותי... אמרתי לה שאני יודעת שהוא הבוס שלי... שאין לי סיכוי בעולם... לא באנו מאותו המקום...
ככל שחלפו הימים הבנתי שנוצרת ביננו ידידות מופלאה... אהבה? לא ידעתי איך את מרגישה שאת מאוהבת... לא עלה בדעתי.
ממבט רחוק בזמן אני יכולה להבין את עצמי... חלמתי אותו כמו שחולמים פוסטר... כמו שאוהבים שחקן או זמר... להביט ולא ליגוע...
למשרד לקח זמן להניע... עסקתי בעיקר בניקיון...אהבתי לנקות שם...
היה לנו סוג של קטע...
כאשר היה מביא אוכל מוכן מבית הוריו שהתגוררו בצפון הארץ... היינו יושבים במטבח מחממים את האוכל ואוכלים לנו בכייף. כאשר היה נגמר ה'משלוח' היינו יורדים בצהריים - כאשר לא היה לו כסף מזומן די לארוחה מלאה היה מסמן בראשו שנצעד שמאלה אל התחנה הישנה אל דוכן הפלאפל... כשהיה הכסף בכיסו היה מסמן בראשו ובידיו... לאן? שמאלה? לדוכן הפלאפל... ימינה? אל מסעדת הבשרים על האש... לארוחה ממש... שיפודים סלטים.
כל אלה חדשים לי. כל אלה לא היו ידועים לי... כל כך אהבתי את החיים החדשים שלי... עד ש...
רגעים שלא נשכח אותם לעולם...
ירדנו את שתי הקומות בריצה... היינו שמחים. מאוד שמחים... פעם ראשונה שכף ידי היתה בכף ידו... בשלב הסימון סימן שמאלה... דוכן פלאפל... העמיד לפני פיתה... ופחית קוקה קולה... רכש מנת פלאפל לעצמו... וכשבקש לעצמו פחית קוקה קולה... הבין שלא נותרו בכיסו מטבעות. החזיר את הפחית למקרר... חייך את החיוך המקסים שלו... אמר 'לא נורא' עמדנו מחוץ לדוכן. ניגשתי ולקחתי לנו שתי קשיות...
בסך הכל פלאפל... פחית ושתי קשיות... ורגע בלתי נשכח... כאשר הוא ואני לגמנו ביחד... מאותה פחית... הכי קרוב... הכי...
הרגשתי את הנשימות שלו... האף שלו כמעט נגע באפי... אפי חש באפו... רגע לנצח...
רגע שאת לא רוצה שיגמר לעולם... והוא?
חייך.
מאז היינו יורדים את המדרגות כשכף ידי בכף ידו...
שמחים.
לימים, כאשר החלו חברים שלו להיכנס למשרד... התחלתי להבין מי הוא ומה הוא הבוס שלי...
הבחור ארוך השיער, השרירי... החייכן שבעיקר שותק... ממעט בדיבור...!
היו אלה ימים שהבנתי מה ואיך את מרגישה שאני מאוהבת...
אני אשה שבאה מאין שבאה...
הוא גבר שבא מאין שהוא בא...
ואמרתי לעצמי שאולי זה הקב,ה הוא שהפגיש בין שתי עולמות שאין בינהם מקום מפגש???
 

סאני381

New member
את מדהימה


גם אני מחכה להמשך
 
למעלה