בהחלט לא התחיל טוב
כשאני, יפת נפש, מוצפת בזכויות יתר, הגעתי לג׳ים שבקניון להתעמל, והתקשתי לחנות, כי הבוקר, לא עובדים, כולנו מזדהים עם טבע. אז לא שזה רע שהקניון הוצף, מי יודע, אולי מישהו גם קנה משהו, אבל להשבית את המשק בשביל שופינג?
מה עוד, שילדי בית ספר נדפקו, במילא יש להם יום חופש היום. (יש כאן מקום לתביעה יצוגית?)
אתמול בערב, כמו בשבועות קודמים, הייתי בהפגנה. אני חשה שאני חייבת להפגין, ובכל שבוע חוזרת יותר ויותר מדוכדכת, כי על מה בעצם אני מוחה, למי איכפת, ומה בדיוק יכול להשתנות.
אחד ממארגני ההפגנה עלה לשאת דברים, ובטון יהיר, מתנשא, ובעיקר מטופש הסביר לנו שעוני זה לא רק רעב, עוני זה שכשזוג שגר על הכרמל (לידיעת מי שלא חיפאי: השכונות היותר טובות הן על הכרמל) לא יכול לקנות דירות לילדים שלהם.
אני לא ידעתי איפה לשים את עצמי ומה לעשות ולאן לברוח ואיפה לקבור את הבושה.
לא ימין לא שמאל - רק בדרך הישר
לא הפגנה פוליטית, ואכן, כמה נערות חמד הרימו שלט BSD, אבל בהחלט הייתי אומרת מפגן של טמטום, מאיזה כיוון שלא מסתכלים על זה.
(אני לא מדברת על פוליטיקה, אבל תרגיש חופשי למחוק)
יש משהו מחמם לב בהפגנות בחיפה - הכרזות ב2 שפות. בחור צעיר מאבו סנאן דיבר בקיצור נמרץ, ברהיטות ובלהט אמיתי על שלום, אחוות עמים וצדק חברתי. אולי עוד יש לנו תקווה.
אחהצ הסתמן שיש בעתיד הקרוב שלי טיפול שיניים מעיק וגם יקר.
הערב מתכוונת להתבהם על הספה מול הטלוויזיה
מקווה שעטופה בכירבולית , עם כוס תה, לא אסתבך בעוד צרות.