עדות מסודרת
אוכל לתת. מיד אחרי הניתוח, למחרת, כשעליתי לאוטובוס לנסוע הביתה, הרגשתי כאב עצום בכל רגע שמישהו מהנוסעים באוטובוס הצפוף היה נוגע בי באזור המנותח. ואני זוכר היטב, שזה לא היה רק כאב מהפצע, אלא גם כאב המילה עצמה. זה הדהים אותי, כי לא ציפיתי לזה. וזה היה יום האכזבה הראשון.
הכאב במילה היה אז מובן לי ככאב של עצב (nerve) שנגלה לגירוי גס מהסוג שאף פעם לא נגלע עד כה. מאז העצב התרגל ונעשה פחות רגיש, אבל עדיין אני נתקל באותו כאב של רגישות כאשר אני, למשל, משתמש במגבת - אני צריך להזהר שלא לגעת (כמעט כתבתי, בעורלה) במילה, כמובן. אשתי יודעת לקנות לי תחתונים צמודים ליום ולא כל כך צמודים, אבל רכים ובלי תפר, ללילה. אני לא אוהב לרוץ או להתעמל, כי נחכך לי...
 
שמעתי רק מחבר אחד שיש לו אותה בעייה. זה לא אומר שלאחרים אין אותה בכלל, כמובן, אבל כנראה, היא באמת לא כל כך שחיחה. ומי שנחשפה מילתו מילדות, כל שכן - הוא הספיק להתרגל (accommodated). אבל על קיום הבעייה מלמד ההיצע של כיסויי מילה של סוג זה או אחר. יצרן הסוג שאנכי משתמש בו אף סומך (refers) על הבעייה הזאת כעל אחת הסיבות לקנות את מוצרו.
 
לסיבות פסיכולוגיות, חברתיות וכד לא הייתי מיחס כח רב כגורם לתחושה שתארתי, משום שהנסיבות החברתיות והאחרות, וכן מצבי הנפשי הספיק להשתנות במהלך חיי הארוכים, ורובם ללא היכר - אבל התחושה נשארת.
 
כנראה, שמדובר כאן בהבדלים פרטיים שברגישות בגברים. והנשים בפורום תדענה על התחום הזה הרבה יותר ממני, שאיני מכיר גברים מצד זה.