יעל ברון, טור אישי במאקו. 'בלי ילד זה לא יעבוד'

יעל ברון, טור אישי במאקו. 'בלי ילד זה לא יעבוד'

http://mobile.mako.co.il/home-famil...s=139935146594585&fb_action_types=og.comments

אלהורות היא תרוצים ופחד
 
מי הכשיר את "יעל ברון" לייעץ?

ניסיתי לברר מהיכן הכשרתה. מבחינה פורמלית: בית הספר היסודי, חטיבת הביניים, ובית הספר התיכון. זוהי הכשרתה של "הגורו" הפסקנית.

ומעבר לכך שהיא חסרת כל הכשרה פורמלית בתחום עליו היא מייעצת, דבריה חסרי כל ביסוס מדעי. "זוגיות ללא ילדים לא יכולה לעבוד" ? סליחה? יש לך מקורות להסתמך עליהם? כי אני לא מכיר כאלו, אך אני כן מכיר מחקרים שהראו כי ילדים פעמים רבות מובילים להרס המערכת הזוגית הרומנטית. בנוסף, היא טוענת שכמיהה הורית היא "יצר גנטי", בעוד אין שום הוכחה לכך, ולהיפך, כל ההוכחות תומכות בכך שכמיהה הורית היא טרנד חברתי (בעיקר של נשים) ותו לא.
 

viczi

New member
לדעתי היא מדברת על זוגיות ספציפית

בין גבר שרוצה ילדים לבין אישה שלא רוצה ילדים.
זוגיות כזו היא באמת בעייתית.
בשביל לשמור עליה אחד הצדדים יצטרך לעשות הקרבה משמעותית, שיכולה להביא מאוחר יותר לחרטה והאשמות....
 
גם אם היא התכוונה לזה עדיין יש לה הטיה

מפני שאם היא לא רוצה ילדים והוא כן רוצה אז למה לחשוב שאם יהיו להם ילדים אז הזוגיות תעבוד?
 
כי פחות סביר

שאם היא תביא איתו ילד, היא תעזוב את הבית (ואת הילד). ייתכן שהיא לא תהיה מאוד מרוצה מחייה, אך איני רואה במצב כזה את האינטרס שלה לעזוב אותו לאחר הבאת הילד. מצד שני, אם הוא לא יקבל ילד, סיכויים טובים שהקשר פשוט לא יימשך...
 
יש סיכון שבגלל שהיא לא רוצה להיות אמא

הדבר ישפיע על התנהגותה ועל היחס שלה לבן זוגה, היחס שלה לילד והדבר יוליך לקרע. אם יהיה סכסוך גם ללא פרידה וגירושים עדיין זה מצב רע. אם יהיה סכסוך שיבויל לפרידה זה גם מצב רע. גם בלי ילד שהיא לא רצתה בו שיעור הגירושים בקרב חילוניים הוא לא מאוד נמוך. אז אם יש כאן ילד שהיא לא רוצה בו מלכתחילה א\ז יש כאן אבן נגף נוספת ליחסים ביניהם. לאפשרות הזאת ברון לא נתנה את הדעת.
 

viczi

New member
זה מה שקורה כשאין לך טיעונים...

היא מפרטת חלק מהסיבות שיכולות להיות שיקול בהחלטה לא להיות הורה.
היא אף אומרת שאם אנשים היו מקשיבים להגיון כנראה הרוב לא היו מתרבים (לא בטוחה כמה זה נכון, מכירה אנשים שממש הייתה להם כמיהה לילד, לא רק רצון להיות כמו כולם).
אז היא אומרת שהסיבה שהרוב מתרבים היא שהיצר מתגבר על ההגיון (לא ברור כמה יצר להתרבות באמת יש, תמיד הנחתי שאצל החיות היצר הוא מיני והצאצאים היא התוצאה).
אבל אז היא אומרת שאלה שאצלם היצר לא גובר על ההגיון הם פגומים שנמצאים בהכחשה וצריכים עזרה....
 
לגבי מה שאמרת

"היא אף אומרת שאם אנשים היו מקשיבים להגיון כנראה הרוב לא היו מתרבים (לא בטוחה כמה זה נכון, מכירה אנשים שממש הייתה להם כמיהה לילד, לא רק רצון להיות כמו כולם)."

דעתי היא שכמיהה הורית היא "רגש", ולא הגיון. רגש זה רצון שבא לפני הגיון, וכך היא כמיהה הורית. יש נשים שמנסות להסביר את הכמיהה ההורית שלהן כתולדה גנטית, אך כאמור ההבנה המדעית כיום אינה תומכת באפשרות זו.

להביא ילד מ-"היגיון", זה למשל להגיד שאם לא נתרבה, אז זה יהיה הסוף של האנושות, ולכן יש לנו חובה מוסרית להתרבות. איני חושב שיש אנשים שמביאים ילדים (רצויים) מהגיון. זה לדעתי תמיד רגש (כמיהה הורית, או אהבה כלפי בן/בת הזוג שלהם יש כמיהה הורית, ועל כן כניעה לרצונם). גם "רצון להיות כמו כולם" זה סוג של רגש, קרי "קינאה", שלדעתי הוא אחד מהמוטיבים שעומדים מאחורי הכמיהה ההורית שנשים כה רבות מרגישות ושדוחף אותן (בתת מודע) לרצות להביא ילדים.
 
אישה טיפשה שמתוך חולשותיה חייבת להנדס את כולן

ללכת בתלם המוכתב מראש. באמת שהאינטרנט שווה והכל. ובאיזו קלות היא מנדבת מישהי לעשות ילדים, כאילו לא מדובר במחוייבות ענק שאת תוצאות אי המחשבה שביחס אליה לא קשה לראות בסביבתנו. פשוט אידיוטית.
 

בראדשו00

New member
לא חסר אידיוטים מה שמטריד פה אם היא מטפלת

ובוחרת לחפור למטופלים שלה שמגיעים באמת ממקום שהם שלמים עם החלטה....
מה "דפוק" אצלם... זה מאד לא טיפולי ומאד לא מקצועי
 
היא מניחה ללא נימוק

וללא התמודדות עם טיעוני הנגד שהכמיהה להורות היא גנטית, ביולוגית, אבולוציונית. היא לא מתמודדת עם האפשרות שרק יצר המין הוא ביולוגי-אבולוציוני ואילו הכמיהה להורות מקורה חברתית-תרבותית.

היא כותבת טענה לא ברורה (לפחות לא ברורה לי): "פחדים עמוקים זו סיבה לגיטימית, אנושית. אבל אנחנו מתביישים בה, בחולשה. זו הסיבה להחלטה לא להביא ילדים."

מה פירוש "אנחנו" מתביישים. לא כולם מתביישים בפחדים שלהם או לפחות לא כולם מתביישים בכל פחד שהוא שיש להם. יש גם לגיטימיות לפחדים. אז מי שלא מתבייש בפחד שלו אז הטיעון שלה כבר לא חל עליו.

בנוסף, אפשר לומר שאנשים מפחדים להחליט להיות אלהוריים. אז אם מישהו מפחד ממצב שהוא לא הורה אז מה דינה שלך האימרה "פחדים עמוקים זו סיבה לגיטימית, אנושית. אבל אנחנו מתביישים בה, בחולשה"?

אפשר לומר שיש אנשים שהחליטו להיות הורים בלי לחשוב. אבל אם אני כבר כן חושב אז אני לא נמנה עם הקבוצה שהחליטה בלי לחשוב. גם אין אפשרות שאני אהיה בקבוצה הזאת כי אחרי שכבר חשבתי אז עברתי את נקודת האל חזור של אדם שלא חושב. אז מה ההצעה שלה אל אנשים כמוני שכן חושבים על ההורות? ההצעה "לא לחשוב" כבר לא רלבנטית אלי. אז איך לחשוב נכון"? ולמה לחשוב נכון מוליך למסקנה של להיות הורה? את זה היא לא מסבירה.

אם אני גם חושב וגם לא מתבייש בפחד מהורות אז מה היא טוענת? שההגיון מוליך למסקנה שאני צריך להתבייש בפחד מהורות ולכן עלי להיות הורה? איך הגיון יכול להצדיק כניעה לרגש הבושה מהפחד?

דרוש שיפור בטיעון הפילוסופי. אבל אז תבוא טענת המחץ. . היא לא עוסקת בפילוסופיה אלא בדברים המעשיים. אבל גם על הטענה הזאת אפשר להתפלסף. השאלה במה עוסקת הפילוסופיה והיחס בין הפילוסופיה לתחום המעשי היא בעצמה שאלה פילוסופית.
 
למעלה