זה נכון, אבל - לימור - הדברים שלך
באים כל כך מהבטן. אני חושבת שאת צריכה להמשיך לומר אותם. גם אני אומרת לילדים שלי שהם חמודים, חכמים, יפים, רגישים, עדינים, נבונים, נפלאים. אפשר גם לפרט לפעמים, אני בטוחה שזה נותן לאמירות הכלליות נופך של אמינות יתר. וכיף לשמוע את זה מההורים. מה שיונת אומרת (וכאמור, אני מסכימה) הוא, שהמשוב הכללי הזה רצוי שיבוא ללא הקשר של מעשה ותוצאה. כלומר, לא הילד מסדר את החדר אז נגיד לו "אתה נהדר", אלא נאמר "כיף לי לראות שסידרת את החדר" (זה במקרה שלי, כי אם זה יקרה יום אחד, אני בטח לא אוכל להתאפק מלהגיב
), או שלא נאמר כלום (זה במקרה של יונת, כי היא מאמינה שההתנהגות הזו נעשתה מתוך אינטרס של הילד ולא על מנת לזכות לחיזוק, וכך היא רוצה לחזק אותו, וגם - אולי - כי היא לא חייבת לדבר כל הזמן, כמוני...
).
באים כל כך מהבטן. אני חושבת שאת צריכה להמשיך לומר אותם. גם אני אומרת לילדים שלי שהם חמודים, חכמים, יפים, רגישים, עדינים, נבונים, נפלאים. אפשר גם לפרט לפעמים, אני בטוחה שזה נותן לאמירות הכלליות נופך של אמינות יתר. וכיף לשמוע את זה מההורים. מה שיונת אומרת (וכאמור, אני מסכימה) הוא, שהמשוב הכללי הזה רצוי שיבוא ללא הקשר של מעשה ותוצאה. כלומר, לא הילד מסדר את החדר אז נגיד לו "אתה נהדר", אלא נאמר "כיף לי לראות שסידרת את החדר" (זה במקרה שלי, כי אם זה יקרה יום אחד, אני בטח לא אוכל להתאפק מלהגיב