ילד "טוב" (וילד "רע")

[לאה_מ]

זה נכון, אבל - לימור - הדברים שלך

באים כל כך מהבטן. אני חושבת שאת צריכה להמשיך לומר אותם. גם אני אומרת לילדים שלי שהם חמודים, חכמים, יפים, רגישים, עדינים, נבונים, נפלאים. אפשר גם לפרט לפעמים, אני בטוחה שזה נותן לאמירות הכלליות נופך של אמינות יתר. וכיף לשמוע את זה מההורים. מה שיונת אומרת (וכאמור, אני מסכימה) הוא, שהמשוב הכללי הזה רצוי שיבוא ללא הקשר של מעשה ותוצאה. כלומר, לא הילד מסדר את החדר אז נגיד לו "אתה נהדר", אלא נאמר "כיף לי לראות שסידרת את החדר" (זה במקרה שלי, כי אם זה יקרה יום אחד, אני בטח לא אוכל להתאפק מלהגיב

), או שלא נאמר כלום (זה במקרה של יונת, כי היא מאמינה שההתנהגות הזו נעשתה מתוך אינטרס של הילד ולא על מנת לזכות לחיזוק, וכך היא רוצה לחזק אותו, וגם - אולי - כי היא לא חייבת לדבר כל הזמן, כמוני...

).

 

[limori]

לאה עכשיו קיבלתי תמונה שונה לגמרי

ואין ספק שיש הגיון במה שיונת טוענת. ויונת אני בתור ילדה שנאתי לסדר ולנקות ולא יעזור כמה שיחמיאו לי אני עדיין שונאת לסדר והחדר שלנו מחולק לשני חלקים החלק המסודר של דיויד והחלק המבולגן שלי. הארון של דיויד עומד דום למסדר צבאי ואצלי זה בדיוק כמו באחת הבסטות של השוק.... וגם אם יחמיאו לי זה לא יעזור הבלאגן ימשיך לחגוג... טוב הבנתי את הרעיון תודה לכן.

 

[zimes]

גם את "כל הכבוד" של אמא שלי

אני לא אוהבת. "ילד טוב" ו "ילד רע", האמת - לא כ"כ נוראים בעיני, כי הם נשחקים והופכים לחסרי ערך. (למרות שאני ממש מתאפקת לא לצרוח ליד חברים שכל הזמן אומרים לבת שלהם כמה הם מאוכזבים ממנה). להגיד לילד "כל הכבוד איך אכלת" פשוט משגע אותי - הוא היה רעב, היה לו טעים, הוא אכל, הוא עכשיו שבע וטוב לו. מה את רוצה ממנו? כדי להגחיך את האמירה, אנחנו מוסיפים (באופן תיאטרלי) "ובוז ל- שלא רצה לאכול עכשיו". (זה מצחיק אפילו את אמא שלי, שממשיכה להגיד כל הכבוד כי זה טבוע אצלה כ"כ עמוק)

 

[_גלית_]

גם אצל ההורים שלי..

זה קיים ועוד לפני שהיה לי ילד, רק אחיינים, לא סבלתי את זה. אני מסכימה עם כמה דברים שנאמרו פה. הבעיה היא שאלו אמירות כלליות, שמאבדות מערכן, והכי חשוב: אין להן ערך רגשי. אני מסכימה עם ההצעות שהיו כאן איך בכל זאת לתת משוב מתגמל, זה מאוד חשוב לדעתי, אבל צריך לעשות את זה נכון. ולגבי הסבים... המזל הוא שהם "רק" סבים

. זאת אומרת, לדעתי, יותר משמעותי איך ומה את אומרת להם, מאשר הסבים, כמו בכל מיני תחומים כמו תזונה ופינוק שבהם "מוותרים" להם קצת.

 

[Iris & Ron]

אני לא מסכימה עם הדיעה

שילד טוב או ילד רע הן אמירות כלליות שמאבדות מערכן. יש אנשים, שאוצר המילים שלהם, דרך ההתבטאות שלהם, המטאפורות עליהם הם חושבים קצת, איך לאמר, לוקים? חסרים? אני לא בטוחה בהיקש שהרבה משתתפות עשו כאן, שאם חוזרים על המנטרה "ילד טוב" הילד מאבד עניין, מרגיש שמה שהוא עשה לא מוערך על ידי ההורה. אני יכולה לחשוב על הורה שאומר "ילד טוב" עם הרבה אהבה ואמפתיות וקול מחבק, והילד מזהה את מה שנמצא מאחורי המילים הללו. וליונת - ולקחתי לתשומת ליבי, שחשוב לא פעם להתאפק, לא לאמר דבר, ולחייך מהצד, ולא רק לחשוב איך לנסח "נכון" את מה שרוצים לאמר). תודה לכולכן!

 

[חנה גונן]

לאמא של עמית ורון-מה זה צודקת......

גם אני מאוד נגד הגדרות מכלילות כאלה ששמות על ילד סטיגמה או מחמאות שאין להן שום משמעות עבורו ובסוף הוא מפסיק להאמין להם.אני אישית מאוד מקפידה על זה עם הילדים בגן שאני עובדת בו. שלך חנה גונן

 

[דנה השניה]

מאוד משמח לשמוע את זה מפיה של גננת

היום הייתי עם גייל בגן אחרי הצהרים (גייל בקרוב תהיה בת ארבע, הילדים בגן בין גיל 3 ל 4). אולי בעקבות הדיון כאן כל ענין המשוב והחיזוקים החיוביים והשליליים, בלטו לי מאוד כמה סיטואציות שהרתיחו אותי

אני בטוחה שיש כאן ביטוי לאופי או למורשת תרבותית מסויימים, מפני שלא נראה לי שבני המקום מתעצבנים מזה כמוני. על כל פנים, רוב הסיטואציות שבהן נתקלתי היום בגן היו סיטואציות שבהן ניתנו לילדים חיזוקים חיוביים (בנוסח המקובל של good boy ) שכל קשר בינן לבין מה שהילד עשה היה מקרי. או יותר נכון: החיזוק החיובי ניתן מפני שהילד ביצע את מה שהיה מצופה ממנו כלומר הוא נכנס למסגרת וקיים את הכללים. אין צורך לומר שגילויי יצירתיות ומקוריות נדחו על הסף. כל כך כעסתי שחזרנו הביתה מוקדם יותר.

נראה לי שאני עומדת לתרום לפורום את התרשמותי המפורטת משני גנים אנגליים, ואפשר יהיה להשוות את זה להתרשמותי מהגן היפני (אי שם בנבכי יואל ז"ל). התברר לי, ואני די מאוכזבת מהגילוי, שבמקרה של הגן שהיינו בו היום לא הילד עומד במרכז, אלא המערכת בעצמה. ואני אפילו לא בטוחה שהגננות בעצמן מודעות ל"משנה החינוכית" הזו. לאה_מ כתבה למעלה על כך שהחברה שלנו היא חברה השגית ושבסופו של דבר הילד יצטרך ללמוד לתפקד בה, במידה זו או אחרת, על פי מערכת הכללים שהיא מכתיבה. אני לגמרי מסכימה עם זה, אבל מה שראיתי היום לא היה דומה בכלל לטיפוח הילד באמצעים בונים כדי לאפשר לו לעמוד על שתי רגליו בבטחון אל מול מה שמצפה לו, אלא נסיון לעצב אותו על פי הדרישות (העמומות והנמוכות) של החברה

סליחה על האורך ועל ההשתפכות

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif ונשמח מאד לשמוע התרשמות מפורטת

 

[דסי אשר]

עמדה פילוסופית: כל

הילדים טובים. לפעמים הם מתנהגים בהתנהגות שלא נעימה לסביבתם, לרוב מתנהגים בהתנהגות ניעמה. אבל כולם טובים. תפיסה זו, חשובה מאד לדימוי עצמי בסיסי של הילד הגדל ומתפתח. אני זוכרת שילדי היו קטנים,כשההורים באו לקחת את ילדיהם מביתנו, הם היו שואלים: הוא אהיה ילד טוב?. הייתי כמובן עונה = כל הילדים טובים. נכון שההורה התכוון- האם התנהג בסדר, אבל המשפט מחלחל לכיוון הדימוי האישי. לאחרונה שמעתי זאת מאב צעיר ב"תפקיד" אבל לא בשנים, כאשר לקח את בנו בסוף היום מהמסגרת החינוכית, שאל האם ילדו היה ילד טוב. נדהמתי, מזמן לא שמעתי שאלה כזו מדור ההורים הצעירים של היום, אלא אכן מדור הסבים והסבתות. מעבר לכך, מסימה עם מה שלאה כתבה. דסי