האי נוחות
זאת התשובה הנכונה. לא הייתי בטוח, אז שאלתי פורום השפה העברית בנענע. הנה ההסבר, באדיבות "אורין": אם בכללים חשקה נפשך, אזי הרכיב `אי` נחשב לתחילית, לא למילה בפני עצמה. אשר על כן, הוא מצטרף למילה שאחריו, ואין להפריד ביניהם. יידוע איפוא יבוא לפני הצירוף כולו: `החד-משמעי`, `הבלתי-אפשרי`, `הטרום-חובה`. במאמר מוסגר אספר, שפעם מערכת כתב העת "מחשבות" הוציאה גיליון שנקרא "על האי-ודאות". בגוף הגיליון הופיעה הטענה, שאף על פי שהיינו מעוניינים ביבשת שלמה של ודאות, לצערנו הוודאות קיימת רק על פני אי קטן - האי ודאות. ואולי גם לנוחות אין אלא אי קטן... אם נחזור ללשון - העובדה שרבים "טועים" ואומרים "אי הנוחות" מלמדת משהו על העברית ודובריה. השימוש בתחיליות מקובל מאוד בשפות הודו-אירופיות ומותאם לדקדוק שלהן, אך מאוד לא טבעי לשפות שמיות, בכללן העברית. לכן, חידוש מילים באמצעות תחיליות אינו חכם, ולמעשה סותר את הידע הדקדוקי של הדוברים (אם להשתמש במונחים גנרטיביים), המעדיפים את מבנה הסמיכות השמי.