איןאריותכאלה
New member
יחס ללימודים - צריכה עצה מהצד האמהי
השנה הבן שלי עלה לכתה א'. כבר בגן הפגין הרבה סקרנות ורצון ללמוד (יודע להסביר על כט בנובמבר וה' באייר, סיפורי התורה, ייבוש הביצות). מאד אוהב סיפורי מיתולוגיה וסיפורים בכלל.
עכשיו סקרן מאד לגבי תרגילים בחשבון. אני כמדיניות לא 'מקדמת' ילד באופן יזום. מה שהוא מבקש אנחנו עושים בעל פה. אוהב חיבור כולל פריטה, משחק בחזקות 10, בקיצור, ממש נהנה מזה, זה אחד המשחקים שאנחנו משחקים. איתרו אותו כמוכשר גם בביה"ס והוא עובד באיזו מין הקבצה קטנה בכיתה.
גם לגבי קריאה הוא מגלה את אותה סקרנות, מחכה בקוצר רוח שילמדו אותו חיריק בבית הספר. לוקח מדי פעם ספרים מהמדף ומקריא כמה מילים. מדבר הרבה על איות של מילים.
כשאני אוספת אותו מהצהרון הרבה פעמים הוא מכין שיעורי בית.
הבת הבכורה שלי בכתה ג'. היא סבבה לגמרי בלימודים. אחראית מבחינת הכנת שיעורי בית (ותודה לאל כבר עצמאית ברוב המקצועות). טובה מאד בחשבון. היא לא קוראת מספיק מהר עדיין אז אנחנו עושות 'קריאת בית' של עשרים דקות כל אחה"צ.
אבל -
היא שונאת ללמוד. תמיד מתלוננת. למרות שחלק גדול מהדברים ממש קלים לה. מדברת הרבה על כמה היא לא אוהבת ביה"ס ולמה בכלל צריך את זה. מעולם לא פתחה ספר להנאתה או 'שיחקה' במשחקי חשבון כמו הבן שלי. היא עושה מה שהיא חייבת ומתפנה לכל השאר.
מבחינתי היא בסדר גמור ואין לי בעיה איתה, אני עוזרת לה איפה שהיא צריכה עזרה (נניח בהכנה למבחנים), אני דוחפת אותה איפה שחייבים (למשל קריאת אחה"צ הזו שהיא היתה מוותרת עליה ממש בשמחה) ------ אבל בגלל שאני (חנונית-על שכמוני) מהסוג של הבן שלי, אני מרגישה הזדהות מוגברת עם הסקרנות שלו ועם התאווה שלו לידע. ואני מרגישה אשמה על זה.
השנה הבן שלי עלה לכתה א'. כבר בגן הפגין הרבה סקרנות ורצון ללמוד (יודע להסביר על כט בנובמבר וה' באייר, סיפורי התורה, ייבוש הביצות). מאד אוהב סיפורי מיתולוגיה וסיפורים בכלל.
עכשיו סקרן מאד לגבי תרגילים בחשבון. אני כמדיניות לא 'מקדמת' ילד באופן יזום. מה שהוא מבקש אנחנו עושים בעל פה. אוהב חיבור כולל פריטה, משחק בחזקות 10, בקיצור, ממש נהנה מזה, זה אחד המשחקים שאנחנו משחקים. איתרו אותו כמוכשר גם בביה"ס והוא עובד באיזו מין הקבצה קטנה בכיתה.
גם לגבי קריאה הוא מגלה את אותה סקרנות, מחכה בקוצר רוח שילמדו אותו חיריק בבית הספר. לוקח מדי פעם ספרים מהמדף ומקריא כמה מילים. מדבר הרבה על איות של מילים.
כשאני אוספת אותו מהצהרון הרבה פעמים הוא מכין שיעורי בית.
הבת הבכורה שלי בכתה ג'. היא סבבה לגמרי בלימודים. אחראית מבחינת הכנת שיעורי בית (ותודה לאל כבר עצמאית ברוב המקצועות). טובה מאד בחשבון. היא לא קוראת מספיק מהר עדיין אז אנחנו עושות 'קריאת בית' של עשרים דקות כל אחה"צ.
אבל -
היא שונאת ללמוד. תמיד מתלוננת. למרות שחלק גדול מהדברים ממש קלים לה. מדברת הרבה על כמה היא לא אוהבת ביה"ס ולמה בכלל צריך את זה. מעולם לא פתחה ספר להנאתה או 'שיחקה' במשחקי חשבון כמו הבן שלי. היא עושה מה שהיא חייבת ומתפנה לכל השאר.
מבחינתי היא בסדר גמור ואין לי בעיה איתה, אני עוזרת לה איפה שהיא צריכה עזרה (נניח בהכנה למבחנים), אני דוחפת אותה איפה שחייבים (למשל קריאת אחה"צ הזו שהיא היתה מוותרת עליה ממש בשמחה) ------ אבל בגלל שאני (חנונית-על שכמוני) מהסוג של הבן שלי, אני מרגישה הזדהות מוגברת עם הסקרנות שלו ועם התאווה שלו לידע. ואני מרגישה אשמה על זה.