אם רק עכשיו התחילו מצבך טוב; התרגום נוכח בעברית למעלה מעשור
אין לי מושג באיזה שיר של כנסיית השכל מדובר (אולי הוא לא עד כדי כך מפורסם?) אבל באמת שלא היה בו צורך; דוברי העברית עושים זאת גם במקרים רבים אחרים בלי שום שירים. כמו כן בשנים האחרונות ניתן לשמוע ניסוחים כאלה בכל מקום, למשל בססמת הפרסום למותג מדגנים "זה מרגיש נפלא לשמור על הגזרה".
 
לא ברור לי הקשר ל"בחינה פונטית"; פונטיקה היא תורת ההגה, וכאן מדובר בתחביר. אולי התכוונת לבחינה דקדוקית?
 
אם רוצים לדקדק, בעברית "זה" לא יכול להרגיש, אנחנו אלה שמרגישים. אפשר לומר "זה נשמע לי" או "זה נראה לי" (כי אלה פעלים סבילים, אנחנו אלה שרואים ושומעים) אבל בעברית "מרגיש" הוא פועל פעיל ולא סביל. באנגלית זה שונה. בדיוק כפי ש-look באנגלית יכול להיות גם פעיל (להסתכל – look at me) וגם סביל (להיראות – you look good) אך לא כך בעברית.
 
התייחסותו של רוביק רוזנטל:
"מקרה דומה אירע לפועל 'להרגיש'. עד לפני שניים-שלושה עשורים דוברי העברית הרגישו, מאז כל דבר מרגיש. “הבית הזה מרגיש לי פתאום לגמרי אחרת”, או "המסעדה הזאת מרגישה לי כמו אירופה". למה? כי ככה זה באנגלית: it feels או it feels like מעתיקים את ההרגשה מהאדם למה שמעורר את ההרגשה, ואנחנו לקחנו, שאלנו ותרגמנו. הבעיה היא שגם בעברית זה מרגיש ממש אנגלית."
https://blog.ravmilim.co.il/2014/12/04/רוביק-רוזנטל-מרגיש-לי-שהולך-לרדת-גשם/
 
שלוש פסקאות מתוך ניתוח פסיכולוגי של אלון עידן ב"הארץ":
 
אנשים אומרים "מרגיש לי", כי הם מרגישים שהם מרגישים משהו. כלומר יש להם תחושת בטן שהם מרגישים משהו. כשמישהו אומר "אני מרגיש נורא" – הוא מתחייב על זה שיש בתוכו רגשות נוראים; כשמישהו אומר "זה מרגיש לי נורא", הוא אומר: אני מרגיש שיש בי רגשות כלשהם שעלולים להתברר כנוראיים.
 
זאת גם הסיבה שבדרך כלל השימוש ב"מרגיש לי" מגיע בחבילה אחת עם "כמו" ("זה מרגיש לי כמו הדבר הנכון לעשות"; "זה מרגיש לי כמו טעות"; "זה מרגיש לי כמו בפעם הראשונה"). המילה "כמו" מופיעה, כי הדובר לא בטוח בתוכן הרגשות שלו. הוא לא יכול לקרוא להם בשם, כי הוא לא בהכרח מכיר אותם. הוא איבד את הגישה הבלתי אמצעית אליהם, אל עצמו. כל מה שהוא מסוגל לעשות זה לתאר תחושה עמומה, שמרגישה לו כמו משהו שפעם הכיר.
 
"זה מרגיש לי" מעיד בין היתר על איבוד ביטחון. אם בעבר אדם יכול היה לומר בפשטות "אני מרגיש", כעת הוא לא יכול אפילו להתחייב על מה שהוא מרגיש. כדי להבין מה קרה, צריך לחשוב על אותו מנחה בטלוויזיה שמבטיח ש"בשבוע הבא תהיה תוכנית מרגשת". מאחר שאי־אפשר להבטיח התרגשות, מה שהוא למעשה מבטיח זה שהטלוויזיה תעשה את כל הפעולות הסינתטיות שאמורות להפעיל רגש.
http://www.haaretz.co.il/magazine/theword/.premium-1.2533521
 
התייחסות בבלוג של עורכת לשונית בשם עינת קדם:
http://language-editing.blogspot.co.il/2015/04/blog-post_59.html
 
אני מניחה שיש עוד, מוזמן לחפש.