טנקינג - בואו נדבר על זה אחת ולתמיד
זה ללא ספק הנושא החם בפורום ובכל דיון יש לפחות שלושה חברים ששולפים את הטאנקינג, לעיתים בכיוונים מנוגדים.
נתחיל מההתחלה, מה זה טנקינג?
טנקינג בא מהמילה האנגלית tank, מילה שרובנו מכירים כי רובנו (כולנו?) היינו בצבא, גם אם לא שירתנו בשיזפון. בדומה לשימושים אחרים במילים צבאיות (כמו "בונקר"), גם פה הז'רגון הצבאי חילחל לתוך היומיום. אני עדיין לא בטוח לגמרי למה דווקא טנקינג, נראה לי שזה קשור לזה שהקבוצה סופגת המון בכוונה ומפתחת שריון עבה. בכל מקרה, יש הגדרה די מקובלת למה זה טנקינג:
טנקינג: הפסד מכוון בהווה, כדי לשפר את מצב הקבוצה בעתיד, על ידי מיקום טוב יותר בדראפט.
קבוצה שלא עושה טנקינג (1): הניקס או הנטס לא עושות טנקינג. איך אנחנו יודעים את זה? כי אין להן את בחירת הדראפט שלהן. ולכן בהגדרה, אין להן מה להרוויח בעתיד מההפסד בהווה.
תזכורת מהירה: דראפט הNBA, למה ואיך?
בNBA, כמובן, אין ירידת ליגה, כי אין ליגת משנה. זה אומר שצריך לנהל את הכישרון בצורה שונה כי אם יהיה שוק חופשי לגמרי יהיו 3 קבוצות-על שימחצו את שאר הליגה לנצח [וזה לא מאוד רחוק מהמציאות כיום, עם 9 אלופות ב40 שנה...]; בבייסבול רואים משהו דומה לזה, רק שבכדורסל זה אפילו יותר קריטי כי לכל שחקן השפעה עצומה. הדרך לשיפור המצב הוא על ידי "גיוס בכפייה" - דראפט. כן, כן, גם המילה דראפט היא בעצם מילה צבאית - military draft זה בעצם גיוס בכפיה לצבא (כמו בישראל!). בדומה לצבא, ה"מחלקות" השונות של הNBA מגייסות את השחקנים לפי הצרכים של הארגון - וזה בעצם אומר שהקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר בסוף העונה תקבל את הבחירה הראשונה, וכך הלאה.
הבעיה שהמודל הזה מציג ברורה - הוא נותן מוטיבציה עצומה לרדת כמה שיותר בדירוג, כיוון שיש וודאות בסוף שתקבל שחקן מצוין. לפעמים אתה אפילו יודע איזה שחקן תקבל (דוגמא כזאת היא טים דאנקן, ששיחק 4 שנים במכללות ובשלב הזה כבר נחשב לחצי אל בNBA). לכן המציאו את הלוטרי - שיטת הגרלה שבה אין וודאות שתקבל את הבחירה הטובה ביותר, אלא ככל שהיית גרוע יותר תקבל יותר "כדורים" והסיכויי התיאורטי שלך לקבל דירוג גבוה יעלה. השיטה קצת יותר מורכבת, עם זאת - הלוטרי האמיתי הוא על שלושת המקומות הראשונים - וכל הקבוצות שלא הגיעו לפלייאוף משתתפות בו. לאחר מכן יש בעצם טווח שבו קבוצה תוכל לזכות - הקבוצה עם המיקום הגרוע ביותר יכולה לקבל בחירה בין מקום 1 ל4, זאת שאחריה בין מקום 1 ל5, זאת שאחריה עד מקום 6 והחל משלב מסויים זה כבר קופץ, כך שיש לקבוצה סיכוי מסויים לזכות במקומות 1-3, ואז בין מקומות 9-10 [בעדיפות כבדה ל-9].
הטבלה המלאה מצורפת בתמונה. כך נראה ש:
למקום הראשון (נזכור שראשון = אחרון במאזן) יש סיכוי של 25% לבחירה 1, 21.5% לבחירה 2, 17.8% לבחירה 3 ו35.7% לבחירה 4.
למקום השני יש סיכוי של 20% לבחירה 1, 19% לבחירה 2, 17% לבחירה 3, 32% לבחירה 4 ו12.3% לבחירה 5
וכן הלאה...
ההשפעה של הלוטרי וחוזק הדראפט על ההחלטה אם לבצע טנקינג
הלוטרי מכניס אלמנט חדש של חוסר וודאות. השנה היא 1984. אני יודע בוודאות שהאקים שחקן גדול וגם מייקל, ואפילו יודע שאם יתמזל מזלי אחת הקבוצות תהיה טיפשה מספיק כדי לבחור את סם בואי לפני מייקל. על הלוח יש גם את צ'ארלס בארקלי שלפי הדיווחים ייבחר מקסימום במקום 5. אני יודע שכדי להוציא פרנצ'ייז מהדבר הזה אני צריך לבחור בחירה טופ-5, אבל עדיף מאוד שתהיה טופ-3, למקרה שסדר הבחירה יהיה האקים-מייקל-צ'ארלס. והנה אחת הבעיות המרכזיות - בכל דראפט יהיו bust - שחקנים שייבחרו גבוה (אנת'וני בנט, אהמ, אהמ) אבל יאכזבו. ויחד עם זאת בד"כ הבחירות הראשונות ממש מאפשרות לנו ללכת על בטוח - בדרך כלל אלו שחקנים בקליברים של לברון, ווסטברוק, דוראנט, כריס פול, או בשנים חלשות קיירי, ג'ון וול וכו'. אבל מה עם הדראפט חלש מעבר לשחקן הראשון או השני, או שמקומות 3-11 ניתנים להחלפה בקלות? במקרה הזה טאנקינג כבר נהיה מסוכן יותר - נכנס לסכנות של טנקינג בהמשך, אבל התוחלת (מה שייצא לנו) מהטנקינג מושפעת ישירות מחוזק הדראפט. זאת הסיבה שהדראפט השנה מעולה לטנקינג, וזה מה שחשוב להבין לגביו - אף אחד לא טוען שיש פה דראפט של האקים מייקל וצ'ארלס - אבל כנראה שהולך להיות דראפט שבו ששת המקומות הראשונים יתחלקו בין ג'אברי פארקר, וויגינס, רנדל, סמארט, אקסום ואמביד.
פוטנציאלית זה כמו לבחור את ג'ון וול, רוי היברט, אנדרה איגודאלה, למרכוס אלדריג', בלייק גריפין וקוואי לאנורד. נכון, זה לא כמו לבחור את לברון או דוראנט או קובי או דאנקן... אבל היופי כאן שזה אין פה רק שחקן אחד טוב - כלומר שגם אם אתה נופל (יחסית) בדראפט הזה - עדיין תקבל שחקן טוב מאוד בוודאות גבוהה. פתאום אלמנט חוסר הוודאות שמוריד מאוד את התוחלת (שזה הפוטנציאל שלך לבחור X הערך של הבחירות) מנוטרל, ויש תוחלת גבוהה לבערך ארבעת המקומות האחרונים בליגה השנה, אולי אפילו חמשת המקומות האחרונים.
מה זה לא טנקינג?
קבוצה שמפסידה למרות שהבעלים רוצה שהיא תנצח - היא לא קבוצה שעושה טנקינג.
טנקינג, וזה מה שחשוב להבין, זה משהו שלא בא מהשחקנים. זה בניגוד חריף מאוד לאינטרס שלהם - כשאתה בקבוצה מפסידה הערך היחסי שלך בדרך כלל יורד בליגה, שלא לדבר על חוזי אימוץ (שאוהבים ווינרים....). הדרך מס. 1 לכל שחקן NBA להיות כוכב אלא אם הוא באמת סופרסטאר משוגע (למשל, באמת, קיירי) היא להגיע לפלייאוף ולהפציץ קצת. קבוצה שהיא בתחתית הטבלה והיא העלובה ממש לא בדרך לשם.
זה תקף גם לגבי המאמן - כי מאמנים, בניגוד לשחקנים, מודדים הרבה יותר ביחס נצחונות לאורך הקריירה, ויש סיכוי טוב שכדי "להתחיל מחדש" יביאו מאמן אחר בסוף עונת הכשל. מאמנים שישתפו פעולה עם טנקינג הם בדרך כלל מאמנים צעירים שנותנים להם חוזה ארוך טווח ואומרים להם שזה פרוייקט בנייה, למשל - בראד סטיבנס בבוסטון. מאמן שלא ישתף פעולה עם טנקינג בחיים ומוביל את הקבוצה שלו לשרשרת נצחונות כתגובה למהלכי Front Office (הנהלה) של טנקינג? ת'יבודו. הוא פה בשביל לנצח, צריך להיות מפגר כדי לא לראות שהבנאדם חי כדורסל במטרה לקרוע את כולם, בכל ערב, לא משנה מה.
אפילו הGM לא בהכרח תמיד ירצה לעשות טנקינג - GM שנמצא על חוזה קצר טווח צריך לנפק קבלות מהירות אם הוא לא רוצה שיפטרו אותו בליגה הזאת, ולכן קבוצות עם GM שחתום לטווח קצר (במיוחד חדש יחסית, שנתיים-שלוש נניח) או שאין להן היסטוריה של הבעת אמון במערכת (דוגמא הפוכה היא סאן אנטוניו, עם צמרת הנהלה קבועה 20 שנים) - הן קבוצות מועדות לפורענות, ולא טנקינג, כי לא משתלם לGM לבנות קבוצה לטנקינג רק כדי שיפטרו אותו וGM ממזר אחר ישתמש בבחירות שלו כדי לקבל את כל התהילה.
רק הבעלים (!) יכול להוביל מהלך של טנקינג, ומי שמבצע את הטנקינג בפועל ברוב המוחץ של המקרים זה הGM שהוא יד ימינו של הבעלים. במקרים ספציפיים מאוד מביאים מאמן ואומרים לו שיהיה טנקינג, אבל אם יש מאמן וותיק יכול להיות שהוא לא ישתף פעולה, ובכל מקרה מאמנים בד"כ מאמנים כדי לנצח, כי לא מודדים אותם כמו GMים.
קבוצה שלא עושה טנקינג (2): לכן, באופן מדהים, מילווקי לא עושים טנקינג - ההוראה של הבעלים לGM הייתה לבנות קבוצה שתנצח - ובמשך שני עשורים זה מה שהם עשו שם וכל פעם מילווקי הגיעה לאיזה מקום 7-8 ועפה סיבוב ראשון.. עד שהשנה הם פשוט, עקב פציעות, טירוף (לארי סנדרס) או גריעות פשוט לא הצליחו לנצח - למרות שהבעלים רצה שינצחו. הם פשוט גרועים.
זה ללא ספק הנושא החם בפורום ובכל דיון יש לפחות שלושה חברים ששולפים את הטאנקינג, לעיתים בכיוונים מנוגדים.
טנקינג בא מהמילה האנגלית tank, מילה שרובנו מכירים כי רובנו (כולנו?) היינו בצבא, גם אם לא שירתנו בשיזפון. בדומה לשימושים אחרים במילים צבאיות (כמו "בונקר"), גם פה הז'רגון הצבאי חילחל לתוך היומיום. אני עדיין לא בטוח לגמרי למה דווקא טנקינג, נראה לי שזה קשור לזה שהקבוצה סופגת המון בכוונה ומפתחת שריון עבה. בכל מקרה, יש הגדרה די מקובלת למה זה טנקינג:
טנקינג: הפסד מכוון בהווה, כדי לשפר את מצב הקבוצה בעתיד, על ידי מיקום טוב יותר בדראפט.
בNBA, כמובן, אין ירידת ליגה, כי אין ליגת משנה. זה אומר שצריך לנהל את הכישרון בצורה שונה כי אם יהיה שוק חופשי לגמרי יהיו 3 קבוצות-על שימחצו את שאר הליגה לנצח [וזה לא מאוד רחוק מהמציאות כיום, עם 9 אלופות ב40 שנה...]; בבייסבול רואים משהו דומה לזה, רק שבכדורסל זה אפילו יותר קריטי כי לכל שחקן השפעה עצומה. הדרך לשיפור המצב הוא על ידי "גיוס בכפייה" - דראפט. כן, כן, גם המילה דראפט היא בעצם מילה צבאית - military draft זה בעצם גיוס בכפיה לצבא (כמו בישראל!). בדומה לצבא, ה"מחלקות" השונות של הNBA מגייסות את השחקנים לפי הצרכים של הארגון - וזה בעצם אומר שהקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר בסוף העונה תקבל את הבחירה הראשונה, וכך הלאה.
הבעיה שהמודל הזה מציג ברורה - הוא נותן מוטיבציה עצומה לרדת כמה שיותר בדירוג, כיוון שיש וודאות בסוף שתקבל שחקן מצוין. לפעמים אתה אפילו יודע איזה שחקן תקבל (דוגמא כזאת היא טים דאנקן, ששיחק 4 שנים במכללות ובשלב הזה כבר נחשב לחצי אל בNBA). לכן המציאו את הלוטרי - שיטת הגרלה שבה אין וודאות שתקבל את הבחירה הטובה ביותר, אלא ככל שהיית גרוע יותר תקבל יותר "כדורים" והסיכויי התיאורטי שלך לקבל דירוג גבוה יעלה. השיטה קצת יותר מורכבת, עם זאת - הלוטרי האמיתי הוא על שלושת המקומות הראשונים - וכל הקבוצות שלא הגיעו לפלייאוף משתתפות בו. לאחר מכן יש בעצם טווח שבו קבוצה תוכל לזכות - הקבוצה עם המיקום הגרוע ביותר יכולה לקבל בחירה בין מקום 1 ל4, זאת שאחריה בין מקום 1 ל5, זאת שאחריה עד מקום 6 והחל משלב מסויים זה כבר קופץ, כך שיש לקבוצה סיכוי מסויים לזכות במקומות 1-3, ואז בין מקומות 9-10 [בעדיפות כבדה ל-9].
הטבלה המלאה מצורפת בתמונה. כך נראה ש:
למקום הראשון (נזכור שראשון = אחרון במאזן) יש סיכוי של 25% לבחירה 1, 21.5% לבחירה 2, 17.8% לבחירה 3 ו35.7% לבחירה 4.
למקום השני יש סיכוי של 20% לבחירה 1, 19% לבחירה 2, 17% לבחירה 3, 32% לבחירה 4 ו12.3% לבחירה 5
וכן הלאה...
הלוטרי מכניס אלמנט חדש של חוסר וודאות. השנה היא 1984. אני יודע בוודאות שהאקים שחקן גדול וגם מייקל, ואפילו יודע שאם יתמזל מזלי אחת הקבוצות תהיה טיפשה מספיק כדי לבחור את סם בואי לפני מייקל. על הלוח יש גם את צ'ארלס בארקלי שלפי הדיווחים ייבחר מקסימום במקום 5. אני יודע שכדי להוציא פרנצ'ייז מהדבר הזה אני צריך לבחור בחירה טופ-5, אבל עדיף מאוד שתהיה טופ-3, למקרה שסדר הבחירה יהיה האקים-מייקל-צ'ארלס. והנה אחת הבעיות המרכזיות - בכל דראפט יהיו bust - שחקנים שייבחרו גבוה (אנת'וני בנט, אהמ, אהמ) אבל יאכזבו. ויחד עם זאת בד"כ הבחירות הראשונות ממש מאפשרות לנו ללכת על בטוח - בדרך כלל אלו שחקנים בקליברים של לברון, ווסטברוק, דוראנט, כריס פול, או בשנים חלשות קיירי, ג'ון וול וכו'. אבל מה עם הדראפט חלש מעבר לשחקן הראשון או השני, או שמקומות 3-11 ניתנים להחלפה בקלות? במקרה הזה טאנקינג כבר נהיה מסוכן יותר - נכנס לסכנות של טנקינג בהמשך, אבל התוחלת (מה שייצא לנו) מהטנקינג מושפעת ישירות מחוזק הדראפט. זאת הסיבה שהדראפט השנה מעולה לטנקינג, וזה מה שחשוב להבין לגביו - אף אחד לא טוען שיש פה דראפט של האקים מייקל וצ'ארלס - אבל כנראה שהולך להיות דראפט שבו ששת המקומות הראשונים יתחלקו בין ג'אברי פארקר, וויגינס, רנדל, סמארט, אקסום ואמביד.
פוטנציאלית זה כמו לבחור את ג'ון וול, רוי היברט, אנדרה איגודאלה, למרכוס אלדריג', בלייק גריפין וקוואי לאנורד. נכון, זה לא כמו לבחור את לברון או דוראנט או קובי או דאנקן... אבל היופי כאן שזה אין פה רק שחקן אחד טוב - כלומר שגם אם אתה נופל (יחסית) בדראפט הזה - עדיין תקבל שחקן טוב מאוד בוודאות גבוהה. פתאום אלמנט חוסר הוודאות שמוריד מאוד את התוחלת (שזה הפוטנציאל שלך לבחור X הערך של הבחירות) מנוטרל, ויש תוחלת גבוהה לבערך ארבעת המקומות האחרונים בליגה השנה, אולי אפילו חמשת המקומות האחרונים.
קבוצה שמפסידה למרות שהבעלים רוצה שהיא תנצח - היא לא קבוצה שעושה טנקינג.
טנקינג, וזה מה שחשוב להבין, זה משהו שלא בא מהשחקנים. זה בניגוד חריף מאוד לאינטרס שלהם - כשאתה בקבוצה מפסידה הערך היחסי שלך בדרך כלל יורד בליגה, שלא לדבר על חוזי אימוץ (שאוהבים ווינרים....). הדרך מס. 1 לכל שחקן NBA להיות כוכב אלא אם הוא באמת סופרסטאר משוגע (למשל, באמת, קיירי) היא להגיע לפלייאוף ולהפציץ קצת. קבוצה שהיא בתחתית הטבלה והיא העלובה ממש לא בדרך לשם.
זה תקף גם לגבי המאמן - כי מאמנים, בניגוד לשחקנים, מודדים הרבה יותר ביחס נצחונות לאורך הקריירה, ויש סיכוי טוב שכדי "להתחיל מחדש" יביאו מאמן אחר בסוף עונת הכשל. מאמנים שישתפו פעולה עם טנקינג הם בדרך כלל מאמנים צעירים שנותנים להם חוזה ארוך טווח ואומרים להם שזה פרוייקט בנייה, למשל - בראד סטיבנס בבוסטון. מאמן שלא ישתף פעולה עם טנקינג בחיים ומוביל את הקבוצה שלו לשרשרת נצחונות כתגובה למהלכי Front Office (הנהלה) של טנקינג? ת'יבודו. הוא פה בשביל לנצח, צריך להיות מפגר כדי לא לראות שהבנאדם חי כדורסל במטרה לקרוע את כולם, בכל ערב, לא משנה מה.
אפילו הGM לא בהכרח תמיד ירצה לעשות טנקינג - GM שנמצא על חוזה קצר טווח צריך לנפק קבלות מהירות אם הוא לא רוצה שיפטרו אותו בליגה הזאת, ולכן קבוצות עם GM שחתום לטווח קצר (במיוחד חדש יחסית, שנתיים-שלוש נניח) או שאין להן היסטוריה של הבעת אמון במערכת (דוגמא הפוכה היא סאן אנטוניו, עם צמרת הנהלה קבועה 20 שנים) - הן קבוצות מועדות לפורענות, ולא טנקינג, כי לא משתלם לGM לבנות קבוצה לטנקינג רק כדי שיפטרו אותו וGM ממזר אחר ישתמש בבחירות שלו כדי לקבל את כל התהילה.
רק הבעלים (!) יכול להוביל מהלך של טנקינג, ומי שמבצע את הטנקינג בפועל ברוב המוחץ של המקרים זה הGM שהוא יד ימינו של הבעלים. במקרים ספציפיים מאוד מביאים מאמן ואומרים לו שיהיה טנקינג, אבל אם יש מאמן וותיק יכול להיות שהוא לא ישתף פעולה, ובכל מקרה מאמנים בד"כ מאמנים כדי לנצח, כי לא מודדים אותם כמו GMים.