אני חושש שהדברים שהצגת, נראים קצת שונה בעיניי.
נתחיל ביסודות.
1. המשקל תמיד פונה כלפי מרכז כדור הארץ.
2. הכוח הנורמלי מנוגד למשקל, לעולם מאונך לפני השטח אבל, שווה בעוצמתו
למשקל רק כאשר אין שיפוע צד. הכוח הנורמאלי, הוא זה שקובע את עוצמת האחיזה וכאשר יש שיפוע צד, רק חלק ממנו מייצר את האחיזה. חלק אחר, שהוא מקביל לפני השטח, מנסה לגרום להחלקה, בין אם עסקינן בשיפוע "נכון" ובין אם עסקינן בשיפוע "הפוך". בשני המקרים חלק מהמשקל רוצה לגרום להחלקה.
3. "מזל" שיש כוח צנטריפטלי. בשיפוע הפוך, הוא מאד מזיק, כי חלק ממנו מקטין עוד יותר את עוצמתו של כוח הנורמלי שעוד נותר לנו, ויתרתו, "סתם" מנסה להעיף אותנו החוצה עם רוח גבית הנובעת מאחיזה נמוכה יותר.
4. לעומת זאת, בשיפוע נכון, הכוח הצנטריפטלי גם מוסיף רכיב של כוח לכוח הנורמאלי וע"י כך מגדיל את האחיזה וגם, הרכיב שלו, זה המקביל לכביש קטן יותר ולכן המצב הכללי בסיבוב, טוב יותר.
5. המומנט הנובע מהמשקל (שהוא תמיד אנכי), שתפקידו בעת ההשכבה להתנגד לכוח הצנטריפטאלי שהוא תמיד אופקי, לא ממש איכפת לו מהי זווית הכביש. לכן, בשיפוע הפוך, בתנאיי מהירות ורדיוס זהים, תמיד הרוכב חייב יהיה להשכיב באותה הזווית בדיוק, בלי קשר לשיפוע הצד. אלא מאי, אם השיפוע ההפוך באמת חריף, הוא עלול להקלע למצב של איבוד אחיזה.
6. יש חריג אחד למצב הזה. אם וכאשר, פני הכביש מאונכים בדיוק לשקול הכוחות הראשיים (המשקל והתאוצה הצנטריפטאלית), רק אז אין משמעות לאחיזה והרוכב יכול "להתחרע" על הסיבוב, אפילו אם הוא מכוסה בקרח. זה מודגם יפה באלה שרוכבים ב"קיר המוות" או ב"כלוב המוות".
חבל שמשפשפי הברכיים של כרובי, לא ממש נוהגים להשתתף בשיחות כאלה...