חלק ג'
וינס לא סלח לטרנר על כך שסילק אותו מ-WTBS. הוא שנא להפסיד למישהו במשהו ופשוט תיעב את זה שמישהו ניצח אותו במשחק שלו. טרנר נכנס לעסקי ההיאבקות בעצמו, וקנה את קרוקט כשהוא עמד לפשוט רגל ב-1988. ההיאבקות הייתה טובה לטרנר בתחילת ימיה של TBS, והייתה יסודות בריאים עבורו לצורך בניית האימפריה שלו. כיוון שקרוקט קיבל את הבלעדיות ב-TBS שמקמהן רצה, לא היה מה שיחליף את התכנית של טרנר אם יפול. טרנר לא רצה לאבד את ההיאבקות בתחנה שלו, אז קנה את הארגון של קרוקט. כשהוא עדיין כועס בגלל איך שמקמהן התנהג כשהיה ב-TBS, טרנר התקשר אליו והתרברב על כך שהוא ב"עסקי הרסלין". העימות רק הסלים משם.
למרות שהייתה שנאה אמיתית במה שווינס עשה בביקורת השבועית שלו מול טרנר, הייתה קצת אמת בטענותיו בנוגע לחשבונאות של TBS. הארגון פרסם רשומות פיננסיות שטענו ש-WCW הרוויחו ב-1995, לראשונה מאז שטרנר קנה אותם, מה שהוכיח שהטייקון יכול היה לקחת את החברות הכושלות שלו ולהפוך אותן למוצלחות. היכולת להציג חזית רווחית הייתה חשובה במו"מ על האיחוד עם טיים וורנר, כי זה חיזק את מעמד שידורי טרנר בעסקה. כמו כל דבר אחר בהיאבקות, מה שהציבור ראה לא היה האמת. רואי החשבון של טרנר שינו מספרים ושינו תוצאה כדי להגיע למסקנה שהייתה כמעט שקרית.
בשבע השנים הקודמות, הפסידה WCW שלושים מיליון דולרים במצטבר, אבל ב-1995 - למרות עלויות הרצה גבוהות מאוד בגלל השידור השבועי החי של נייטרו, ורכש משמעותי מאוד עם חוזים גדולים - טענה WCW שהרוויחה. בגלל מבנה האימפריה של טרנר, חלק מהמספרים של ארגון ההיאבקות נקברו בספרים של האזורים הרווחיים האחרים בארגון. כך, המשכורת בת כמה מיליוני הדולרים של האלק הוגאן נכתבה ברובה כחלק מענף התקשורת של טרנר בידור ביתי, וההצדקה הייתה שזה היה תשלום על סדרת הטלוויזיה "ת'אנדר אין פרדייס" וכמה תפקידים בסרטים סוג ב', דלי תקציב ששוחררו ישירות לוידיאו.
WCW גם קיבלה ארבעה מיליוני דולרים משידורי טרנר עבור הפקת תכניות הכבלים שלה, משהו שלא נעשה קודם לכן. אם אותה התרומה הייתה ניתנת להם בשנים הקודמות אז WCW הייתה רווחית ברובן. אבל, אז זה לא שינה אם ארגון ההיאבקות הפסיד, כי לא עמד להיות מיזוג עסקי באותם הימים. עבור רוב המשקיפים היה ברור שהתשלום היה מחווה כדי לאזן את הארגון ולגרום ל-WCW להיראות כמו אגף רווחי בחבילה של TBS, אחד שטרנר התעקש שיישאר פעיל אם המיזוג יתרחש.
המספרים גם זכו לעזרה בגלל שני אירועים מוצלחים מסוף שנת 1994 (האלווין האבוק וסטארקייד) שנרשמו ב-1995. הגרסאות הפחות רווחיות מ-1995 של אותם האירועים נרשמו בדו"ח של 1996, שעד שישוחרר העסקה עם טיים וורנר כבר תיסגר והוא לא יהיה חשוב. בנוסף, לא רשמה WCW כמה הוצאות גדולות מאוד מ-1995, כולל, אבל לא רק, שכירות על בניינים, עלויות מופעים חיים, עלויות הפקה, וכמה הוצאות משניות. גם אלו נרשמו בדו"ח של 1996 כדי להבטיח ש-WCW תיראה רווחית ב-1995, וכך להקטין את האפשרות שטיים וורנר לא תרצה לרכוש את WCW.
וינס מקמהן היה איש עסקים פיקח עם הבנה נהדרת בנוגע לתעשיית ההיאבקות, אז הוא ידע טוב מאוד על התכסיסים ש-WCW עשו. הוא גם לא התבייש לחשוף אותם בפני העולם. ברו, הוא העלה את רצח האופי של טד טרנר בסדרת קטעי ביליונר טד, בהם וידא שיציג את ממצאיו. באחד מהקטעים נדרש 'לארי פלינג' (חקיין של לארי קינג, בן בריתו של טד טרנר) לחשוף שביליונר טד רשם את המשכורת של ההאקסטר באזור רווחי יותר בארגון. כשהוא נדהם שהוא נתפס, ביליונר טד פתאום הפסיק לדבר.
במה שהיה הפעם האחרונה בסדרת הקטעים נחקר טד בפגישת ועידה, ודמותו הפכה מאתנחתא קומית קלה למשהו יותר אימתני. בפרק הזה הואשם טרנר ברצון על בעלות ושליטה מלאה בתקשורת הלאומית, ובניסיון מרוכז לחסל את ה-WWF. הקטע הסתיים בשם ובכתובת שהצופים התבקשו לכתוב אליהם אם חלקו עם ה-WWF את דאגותיהם שהמיזוג בין טיים וורנר ו-TBS יוכל להוביל לבעלות או השפעה של טד טרנר על חצי מרשתות הכבלים באמריקה. (הצביעות הגדולה ביותר הייתה שווינס הפך לאותה המפלצת שהוא טען ששנא. בשנת אלפיים הוא הפך למיליארדר - לפחות על הנייר - כשהנפיק את ה-WWF בבורסה. כעבור שנה הוא קנה את WCW ו-ECW, איחד אותן לתוך ה-WWF ויצר את מונופול ההיאבקות שתמיד רצה. בשנים לאחר מכן הוא לקח את כל קטעי הוידיאו שיכול היה לקחת לקראת השקת ה-WWE נטוורק שלו ב-2014.)
הקטע היה כה נורא עד שיושבת הראש של USA נטוורק קיי קופלביץ הייתה מודאגת. מקמהן תמיד פעל בקיצוניות, ולעתים קרובות היה החוק בעיני עצמו. אפילו שקופלביץ חשבה שהיה לפעמים קשה להתמודד עם וינס, היא תמיד העלימה עין מהתנהגותו השנויה במחלוקת כי התכניות שלו עוד היו מוצלחות. כשהתוכן של רו התחיל לאיים על השגשוג העתידי של הרשת שלה, לא הייתה לה ברירה אלא להתערב.
טרנר שלט בתחנות הכבלים באמריקה, ובכמעט חמישה עשר אחוזים מהבתים בהם שודרה USA. היא לא יכלה להרשות לעצמה להסתכן באובדן כמות רבה כל כך מקהל הרשת שלה בגלל ויכוח ילדותי בין שני ארגוני היאבקות יריבים. בגלל שהרגיה שווינס לא יוכל לתפקד יותר בעצמו, דרשה קופלביץ שיפסיק להפיק את קטעי ביליונר טד מיד. בנוסף, כל התסריטים העתידיים של מאנדיי נייט רו יוגשו לנציג מטעמה, ויידרשו אישור. האיש שנבחר למשימה הקשה היה סגן הנשיא של USA לענייני תכניות ספורט, וויין באקר. כשהוא רגיל יותר לעולם העדין של שידורי גולף, נבהל באקר מהתפקיד.
התחושה הייתה הדדית מבחינת הפדרצייה. וינס שנא שמישהו אמר לו מה לעשות, למרות שממש שנא פקידים מעצבנים שהרגיש שלא היו קשורים לעסקי ההיאבקות. אבל, כשהרייטינג של רו הגיע לרמה הנמוכה ביותר מאז הבכורה לפני שלוש שנים, הבין מקמהן שלא היה במצב להתווכח. הוא הפסיק את הקטעים כשירד לשפל חדש, כשההאקסטר והנאצ'ו מן נשכבו ומתו בזירה מהתקפי לב במהלך "קרב" בפרי-שואו של רסלמניה 12. לאחר מכן נציג מועדת הסחר הממשלתית הגיע לזירה, ולמראה שלו השופט האורח ביליונר טד מת מהתקף לב מרוב פחד. "עוד קלאסיקה של טרנר. להתראות, טד," אמר מקמהן בחוסר רגישות כשהמסך השחיר. (במקור זה היה צריך להיות בקארד הראשי, אבל איום בתביעה מצד WCW אילץ להעביר את הקרב. WCW לא שמחה מהשימוש בדמויות של ההאקסטר, נאצ'ו מן וביליונר טד לצורך רווח, וניסו להוציא צו מניעה שימנע את הקרב ברסלמניה. כדי להימנע מכך, שם מקמהן את הקרב בטלוויזיה בחינם, וכך הציג את מה שעשה כפרודיה נוספת ולא כתכסיס להשגת רווח.)
לבסוף, הדבר היחיד שהקטעים עשו היה ליידע אנשים שלא ידעו עוד שיש אלטרנטיבה ל-WWF עם שמות שהעריצו מילדותם. וינס בזבז זמן אוויר ומשאבים יקרים כדי לחזק את התחרות בלי לפגוע אפילו בשריון של WCW.
"זה גרם למעריצים לצפות ב-WCW כדי לראות אם האלק הוגאן באמת הלך עם הליכון. זה גרם לאנשים לרצות לראות אם באמת הייתי גמור," אמר האלק הוגאן. (הוגאן נפגע יותר מהירידות עליו מאשר הסכים להודות. הוא כעס במיוחד מסגמנט אחד שהציג אותו כאגואיסט שהיה אלרגי להפסיד בקרבות, אז הוא החליט לפעול. במהלך שקוף, הוא נתן לבישוף לאשר את ההפסד הראשון שלו בהצמדה בטלוויזיה של WCW, והוא הפסיד לארן אנדרסון בפרק של נייטרו. בתור מאסטר ביח"צ, חיכה הוגאן עד לערב בו רו לא שודרה לפני שעשה זאת, והבטיח שכמה שיותר צופים יסתכלו עליו באותו הלילה.)
לווינס לא היה אכפת מזה. הוא פשוט רצה לצייר את טרנר ואת כל העובדים שלו לשעבר שהרגיש שבגדו בו באור שלילי ככל שיכול היה. הוא בעיקר רצה לפגוע בטד באופן אישי כדי לפקפק באתיקה שלו. הוא התכוון שהאנשים שאחראיים על דברים ב-TBS ובטיים וורנר יראו דרך הפרודיה בקטעים ויבינו שרוב המסרים שלו היו נכונים. הוא קיווה שזה יגרום להם לפקפק במנהיגות של טרנר, ולגרום להם להחליט לא לשתף פעולה עם היאבקות מקצועית.
טרנר היה בעולם העסקים מספיק זמן כדי לתת לכמה פרודיות מצד תכנית היאבקות של יריב עסקי להטריד אותו. הוא היה רגיל שהיו לו אויבים - זה היה ביזנס. הוא נתן לכל הירידות על חייו האישיים והחלטותיו העסקיות לעבור מעליו. כפי שאמר אריק בישוף,
"טד צחק לחלוטין כשראה אותם. הוא חשב שהם ממש מצחיקים."
טרנר תמך במה שבישוף אמר,
"לא נפגעתי מהם," טען,
"אמרתי, 'וינס בטח ממש נואש אם הוא ירד לרמה הזאת.'" טרנר עצמו לעולם לא שיחק מלוכלך. הוא הרגיש שהוא היה מעל זה, ומאוד שמח שבישוף היה הקול הציבורי של רוח הקרב. בישוף כן ניצל את ההזדמנות כדי להגיב, אבל התגובה שלו הייתה חלשה יחסית. הוא פשוט שידר קטע בתכניות סוף השבוע של WCW בו מתאבקי WCW לשעבר שעבדו עכשיו עבור טיטאן כוסחו בקרבות, וההודעה הייתה שרוב הדור החדש של ה-WWF היו פליטים מ-WCW. לבישוף היו עניינים יותר חשובים להתעסק בהם. אחד מהם הייתה הבעיה בנוגע להוגאן שזכה לתשלום עתק, והקהל הדרומי ש-WCW משכה סירב לקבל כאחד משלהם. מקמהן היה רק מטרד עבור אריק בישוף: הוא כבר לא היה הדאגה הראשית שלו.