חרדה וזוגיות
היוש חברי לצרה...מה שלומכם?
טוב אני סובלת מהסיוט הזה כבר 15 שנה, עם כדורים כמובן.
לא רואים עלי כלום למרות שאני סובלת המון מתופעות לוואי והתקפי חרדה. וזה בא לידי ביטוי בחיי היומיום בדרך של הימנעות מהמון המון דברים. בעיקר אירועים,מפגשים (אפילו עם חברים) והכי הרבה הימנעות מזוגיות. כל דבר שחורג מהשיגרה יכול להיות טריגר להתפתחות התקף ולכן רוב חיי בשנים האחרונות די מתמצים בעבודה ספורט ובית. כשאני כבר כן אוזרת אומץ לצאת למפגש חברתי זה מחוייב המציאות לקחת חצי קלונקס לפני כדי שלא יקרה כלום ח"ו.
הענין הוא הזוגיות. אני כבר בת 40, מקסימה וחמודה, אינטילגנטית וחברותית אבל לא מצליחה לצאת לדייטים. כבר 10 שנים לא הייתי בזוגיות. רק המחשבה על זה מעוררת בחילה,צמצמורת וכל הנלווה להתקף חרדה. די השלמתי עם המצב שלי ואני לא רואה לצערי שזה משתפר (הלוואי שיהיה נס), והזמן עובר והלבד בוער, והמבטים של כולם "איך יכול להיות שהיא לבד"...וההצעות שלרוב אני פוסלת על הסף אפילו בלי שבדקתי, והקנאה בכולם שיש להם משפחות ורק אני בודדה...ואני לא יודעת מה לעשות. זה מאוד מעציב אותי. מה אתם אומרים?
היוש חברי לצרה...מה שלומכם?
טוב אני סובלת מהסיוט הזה כבר 15 שנה, עם כדורים כמובן.
לא רואים עלי כלום למרות שאני סובלת המון מתופעות לוואי והתקפי חרדה. וזה בא לידי ביטוי בחיי היומיום בדרך של הימנעות מהמון המון דברים. בעיקר אירועים,מפגשים (אפילו עם חברים) והכי הרבה הימנעות מזוגיות. כל דבר שחורג מהשיגרה יכול להיות טריגר להתפתחות התקף ולכן רוב חיי בשנים האחרונות די מתמצים בעבודה ספורט ובית. כשאני כבר כן אוזרת אומץ לצאת למפגש חברתי זה מחוייב המציאות לקחת חצי קלונקס לפני כדי שלא יקרה כלום ח"ו.
הענין הוא הזוגיות. אני כבר בת 40, מקסימה וחמודה, אינטילגנטית וחברותית אבל לא מצליחה לצאת לדייטים. כבר 10 שנים לא הייתי בזוגיות. רק המחשבה על זה מעוררת בחילה,צמצמורת וכל הנלווה להתקף חרדה. די השלמתי עם המצב שלי ואני לא רואה לצערי שזה משתפר (הלוואי שיהיה נס), והזמן עובר והלבד בוער, והמבטים של כולם "איך יכול להיות שהיא לבד"...וההצעות שלרוב אני פוסלת על הסף אפילו בלי שבדקתי, והקנאה בכולם שיש להם משפחות ורק אני בודדה...ואני לא יודעת מה לעשות. זה מאוד מעציב אותי. מה אתם אומרים?