כלל שלי כשאני נוסעת לאירופה:
כבר בדרך אם אני עושה קונקשן באיזשהו מקום: אני נוסעת למקומות שהקצב בהם איטי יותר. בהגדרה. אין נו כבר מתי, אין כמה זמן לוקח, אין למה לא פותחים אשנב נוסף. זה מה שיש. ואני מתכווננת לפי זה. אני עצבנית, רעבה ועייפה? מה לעשות, זה אמנם לא נעים אבל זו בעיה שלי. אני חייבת להתמודד עם זה שבמדינה שאני מגיעה אליה עובדים בצורה יותר איטית.
עם 50 מיליון תיירים באיטליה בשנת 2015, עליה לעומת 2014, לפקיד הזה לא כל כך איכפת אם אתה מבקר במדינתו אם לאו. נראה שרשויות שדה התעופה לא חושבות שיש צורך להתקין מזגנים לרווחת כולם. מה לעשות.
כשנחתתי ב-2014 בבולוניה מדבלין נחת באותו רגע גם מטוס מאלבניה. למזלי יש לי דרכון אירופי אז עמדתי בתור היחסית מהיר. האלבנים עמדו בתור נחשי ארוך הרבה יותר שבקושי זז. גם לאחרונה באתונה, היה לי קונקשן של 65 דקות ולמזלי שוב עמדתי בתור המהיר של הדרכונים. התור האיטי השתרך לו בניחותא.
אני גם זוכרת ב-2015 כשעשיתי קונקשן באתונה גם כן, נחתתי במלפנסה 1. השעה היתה 11. אני הייתי בטוחה שאני בוורונה כבר ב-2 בצהריים. אבל לא. באתונה החליטה מישהי שהיא צריכה לקחת את המזוודה שלי לבטן המטוס למרות שעמדה בכל הכללים ואחר כך עלו למטוס אנשים עם תיקי ענק. בשדה במילנו כשסוף סוף כבר היתה מזוודה מהמסוע, תור ביציאה מהטרמינל. במסוף הרכבת כמובן שיפוצים, תור ענק לקופות ולמכונות. חזרתי למעלה, לקחתי אוטובוס. בתחנת רכבת במילנו לא יכולתי לקנות כרטיס לרכבת המהירה במכונה, קניתי לאיטית. שגעו לי את השכל מקומיים באלף ואחד עניינים בטלפונים ברכבת חמה, ישנה שבקושי זזה. הגעתי לוורונה ב-4. 5 שעות לקח.
אבל הגעתי לגן עדן. ברגע שראיתי את הכניסה לעיר העתיקה כבר ידעתי שאני במקום הנכון.
בספטמבר 2015 למרות הכללים החמורים ומלאי הכוונות הטובות שלי, לאחר הנחיתה המהירה במילנו בכל זאת רצתי בשדה כדי לקחת את האוטובוס הישיר לטורינו. כמובן, לא בדיוק מצאתי איפה לקנות כרטיס. אמרתי לנהג, שעמד לעזוב תוך 2 דקות, חכה שניה, אני חוזרת לקנות כרטיס. הוא חשב שניה ואמר לי בפנים: אנחנו מלאים. ויצא. באוטובוס חצי ריק. לא כיף וזה עשה לי משהו לשעות אחר כך אבל לטורינו הגעתי בסוף דרך רכבת ממילנו.
אפילו בהולנד המהממת - שאני מעריצה ואחרי הביקור האחרון גם רוצה לעבור לגור בה יום אחד, רמת החיים מסחררת - הכל נראה מדליק באפליקציית התחבורה הציבורית הנוחה ביקום, 9292. ברור, הרי אני נוחתת, יש רכבת תוך 5 דקות, מייד מגיעה ליעד והכל מושלם. בפועל, אני בשדה תעופה ענק ומציף חושים, נאלצת לקנות כרטיס במכונה בהולנדית (למזלי אני יודעת מספיק כדי להסתדר) כי התור לאשנבים ענק והרכבת לעיר שלי לא תהיה ישירה היום כי יש עבודות בדרך ואני צריכה לעשות קונקשן שמעכב אותי בחצי שעה.
מתלאות הדרך. באוקטובר הבא אני נוחתת ב-15:30 במילנו ושוב צריכה להגיע ליעד במרחק 150 ק"מ. כתבתי בשעת ההגעה למלון, 21:00-22:00. אני ריאלית הפעם...
ומעבר לזה: טוסקנה היא האזור הכפרי המתויר ביותר באיטליה, ורק חלק ממנו. אלה שמות לזכור: Casentino, Maremma, Mugello, Garfagnana, Lunigiana. מחוזות טוסקניים כפריים שאין בהם תיירות המונים, גם לא ביולי. וכן אזורים אחרים באיטליה שתמיד יש בהם מקומות פחות מתוירים ומלאים, למשל הריביירה מלאה כפרים הרריים שבקושי מתוירים. הכל עניין של עבודת מחקר מקדימה אבל זה קל, יש כל כך הרבה מקורות ברשת היום.
חבל להידחס לאותם המקומות, יש לזה אכן מחיר וכדאי לנסות לגלות את הפנינים הנסתרות.
אפשר גם לחשוב על השכרת רכב רק חלק מהזמן. אני רואה הרבה מסלולים של אנשים שעושים כך (בעיקר בפורומים זרים, שם אנשים באים ממדינות עם תחבורה ציבורית מתפקדת, כך שהם רגילים להשתמש בה). איפה שאפשר, משתמשים בתחבורה ציבורית. איפה שהגיוני יותר, בפרטית. תמיד לברר את הפרטים האלה באתרי תיירות רלוונטיים, לא רק בפורומים. נגיד, באמלפי אם אהיה פעם, במעבורות. באנדלוסיה, בתחבורה ציבורית טובה מאוד במקום להתעקש להגיע לערים ברכב: רכבת, אוטובוס. בהולנד היא כל כך טובה, אפשר גם לנסוע ממקום למקום באופניים, זה נפלא ממש אם יש מזג אוויר סביר יחסית. האמצעים ישנם, מדינות גם מעודדות את זה, זה אקולוגי יותר, מתחשב יותר, זול יותר. אתה עשוי לפגוש ככה מקומיים וזה גם נחמד. תמיד לבדוק את האופציה הזאת.
וגם, לעשות מאמץ ללמוד קצת שפה מקומית. זה עוזר לפחות בתקשורת ראשונית. ולאט, לאט לאט להאט, לקבל את הקצב האחר ואת הדברים המרגיזים. העצה הזאת גם לעצמי, תמיד, כי למרות הכוונות הטובות העצבנות תמיד שם כשאני מגיעה.