זאת לא טאוטולוגיה, זאת מציאות.
לא. זו סתם טאוטולוגיה שלא אומרת דבר.
המטרה של חוקים היא לאפשר חיים חברתיים משותפים לקבוצה בעלת אינטרסים משותפים להגדיר ולעגן חובות וזכויות במסגרת ההתארגנות הזאת.
 
בכל רשימת חוקים יש חוקים שמקפידים עליהם יותר וכאלה שפחות, ולא בכל פעם שמתקיימת עבירה על החוק יש מי שמתלונן גם אם הוא יכול. לדוגמה, בוס יכול לתפוס עובד שלו עושה דבר אסור ובכל זאת להסתפק באזהרה ולא בהכרח לפטר אותו או להגיש נגדו תלונה במשטרה.
 
הרתעה היא ללא ספק דבר חשוב, אבל במקרה הזה היא לא ממש עזרה, מה שעזר בסופו של דבר הייתה החומה. כלומר מהבחינה הזאת המטרה (מניעת כניסת מסתננים מאפריקה) כבר הושגה.
 
עכשיו השאלה היא מה עושים עם המסתננים, ושוב, אפשר ללכת עם הראש בקיר או לראות את העולם בשחור ולבן רדוד ופשטני שמתחיל ונגמר ב"יש חוק וזהו". אבל המציאות צבעונית ואינה רק שחור ולבן, וגם בחוק יש מונח שנקרא "לפנים משורת הדין" ומידת חסד ורחמים ועוד מיני שיקולים כאלה ואחרים.
 
ואם הזכרת את המחוקק, הרי שההחלטה בידיהם, בידי הממשלה, ליתר דיוק (ששולטת גם ברשות המחוקקת, כי זו השיטה שירשנו מהבריטים). לכן אם ירצו ישנו את החוק או יקבלו החלטה כפי שהם רוצים, ועל ההחלטה הזאת יש אנשים שמנסים להשפיע, כי ככה זה בדמוקרטיה, וזה לגיטימי.
זאת לא טאוטולוגיה, זאת מציאות.
המטרה של חוקים היא ממש אבל ממש לא תמיד לאפשר חיים חברתיים (או בכלל חיים יותר טובים).
הרבה מאוד חוקים פוגעים בנו כאישים או כחברים בקבוצה כל שהיא.
אבל אנחנו בכל זאת מעדיפים לשמור על החוקים, כי עדיין יש לנו אינטרס לשמור עליהם (ויש הרבה אינטרסים).
זה חלק מאותו חוזה חברתי שאנחנו כורתים עם המדינה ויש לחוזה הזה עריך עליון גם כאשר המדינה פוגעת בנו (עד גבול מסוים כמובן).
ההחלטה איך האדם אמור להיענש לא נקבעת על ידי הרצון שלי, או שלך, היא גם נקבעת בחוק.
כניסה למדינה באופן לא חוקי, היא לא עבירה שניתן כדבריך" להסתפק באזהרה".
זאת עבירה עם עונשים די רציניים (כולל מאסר לתקופות ממושכות וכן גירוש ושלילת כניסה למדינה בעתיד (מה שנקרה הכנסה לרשימה השחורה).
זה דבר מקובל בעולם ויש סיבה לכך שהוא קיים.
אז נכון, זה לגיטימי להתנגד לחוק, אבל זה לא לגיטימי לעבור על החוק.
יש אמצעים לגיטימיים להתנגדות (תעמולה, פניה לבית משפט ודברים אחרים).
כל האמצעיםם האלה כבר נוסו ולא נשאו פרי כפי שאת יודעת.
כל ערכאות משפתטיות דנו בסוגיה והחליטו.
עכשיו הגיע הזמן לציית (כמו שקרה בהרבה מקרים אחרים בעבר).
אלה אם כן את כמובן חושבת שגם היום זה סבבה עם כל 15000 או שכמה שהיו מתנחלים מרצועת עזה יכולים לחר*ן על כל ההחלטות ולהחליט שעדיין מגיע להם לחזור לבית ופשוט לפרוץ את הגבול, וללכת לקחת בחזרה את מה שפעם היה הרכוש שלהם.
או שאולי תרצי שיתאספו כל מי שמאמינים בחופש הדת (ערך עליו ללא ספק), יעלו להר הבית, ירצחו את כל עובדי הוואקף שינסו להתנגד (וגם את השוטרים) ויצהירו שמעכשיו מותר להם להתפלל שם כמה שהם רוצים כי לא ניתן להגביל חופש הדת שלהם.
הרי זאת תהיה המרדה, אנרכיה וכאוס מוחלט אם הדברים האלה יקרו ויש למנוע דברים כאלה (למרות שאני אולי גם מאמין שחופש פולחן זה ערך עליון ושזה לא היה מקובל שמדינה עקרה ממקום מושבם אלפי תושבים חפים מפשע (פגיעה אנושה בהגנה על רכוש הפרטי).
הסיבה לכך שאלה לא יקרו, כי לרוב המוחלט של אנשים ציות לחוק הוא עדיין ערך עליון שברוב המוחלט של מקרים גובר על שאר הדברים.
וכך צריך להיות גם כאן.
