חדשה...

[blossom girl1]

חדשה...

לא רוצה כרגע להרחיב יותר מדי, אספר בקצרה אם זה בסדר, ובהמשך אולי אפרט.
עבר שבוע ויום... איבדנו תאומים בשבוע כמעט 21.
יש לי ילדה מדהימה ומופלאה בת כמעט שש, ובן מתוק ומדהים בן שנתיים ושמונה חודשים. בעלי אדם מדהים ומיוחד תומך ואוהב...
אלו באמת הדברים שממש ממש ממש מחזקים ומעודדים אותי.
יש לי שתי שאלות..
שאלה ראשונה - הילדה עדיין לא יודעת. היא מחכה לתאומים, לא מדברת על זה הרבה, רק מדי פעם, יש לה איזו הערה שקשורה... איך מספרים לה?
שאלה שניה- שאני מקווה שמתאימה לפה, כי אני יודעת שיש פורום אחר בנושא. אנחנו באמת כבר רוצים לחזור ולנסות.... נכון שמוקדם והכל טרי, אבל עדיין. חשוב לנו לחזור ולנסות. האם חייב באופן עקרוני לחכות למחזור? כלומר מבחינת הסדר? מחזור וביוץ? לא יהיה ביוץ לפני מחזור?
תודה ובשורות טובות ומהירות לכולכן

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך

לא יודעת מה לענות לגבי הילדה. אנחנו הסתרנו מהבת שלי את כל ההריונות, אז אין לי נסיון בנושא.

לגבי השאלה השניה, אני חושבת שתלוי את מי את שואלת. סביר להניח שרוב אם לא כל הרופאים ימליצו על המתנה של וסת אחת לפחות עד לנסיונות להיקלט שוב.
בעיניי את במשכב לידה כרגע, גם אם בפועל לא ילדת אלא עברת גרידה מאוחרת.
משכב לידה נמשך 6 שבועות, וגם אם בגלל השבוע והנסיבות ניתן לקצר אותו, כדאי להמתין לוסת כדי לראות שהרחם נקי ותקין.
בין ההפלה לבין הוסת שאחריה אמור להיות ביוץ. אם תנסו להיקלט במהלך התקופה הזו, ייתכן ויהיה הריון נוסף. אם חלילה יש הידבקויות כתוצאה מההפלה, ייתכן וההריון הבא לא יחזיק מעמד.
אני לגמרי מבינה את הצורך לחזור לנסיונות מהר ככל שניתן, ובכל זאת חושבת שעדיף לחכות ולהיבדק 5-7 ימים לאחר תחילת הוסת (אז רואים את מצב הרירית באופן מיטבי).

אני שמחה לקרוא שאת מוצאת כוחות וחיזוקים.
מזכירה שלמרות שיש במה לשמוח, מותר גם לכאוב את מה שאיננו ולא להיבהל אם העצב תוקף לפתע.
האבל דינמי והתמהיל של השמחה והעצב משתנה כל הזמן.

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון הכפול

אני מסכימה עם כל מה שכתבה "מרעישה בשקט", ומוסיפה-
1. לגבי ביתך- בת כמעט 6. אני מבינה שידעה על ההריון, וידעה שמדובר בתאומים. למרות שהיא מדברת על כך מעט, חייבים לומר לה משהו על סיום ההריון. אפשר לשבת איתה באיזושהי סיטואציה אינטימית, ולומר לה שקרה משהו עצוב, ושלא יהיו תאומים, שהם לא יוולדו ולא יהיו תינוקות, כי משהו השתבש בהריון (לא כתבת האם העוברים לא היו תקינים, או שהיתה בעיה בהריון עצמו).
בכל מקרה, לא לומר מילים כמו: "היו חולים"...כי זה עלול להלחיץ אותה, ובכל פעם שמישהו יהיה חולה, היא תחשוב על הרע מכל...אפשר לומר שהעוברים לא התפתחו טוב, או שמשהו בהריון השתבש ושהם לא יוכלו להיוולד.
חשוב להמשיך בשגרת היום של הילדה- קייטנה, סבים-סבתות, בילויים משפחתיים- כפי שתוכנן להמשך החופש.

2. ברור לגמרי שאתם רוצים להמשיך ולנסות, אבל:
א. אני לא יודעת מה היו נסיבות אובדן ההריון, והאם עליכם לבצע בדיקות כלשהן- לעוברים או בדיקות כלשהן עבורך. אנא כתבי על כך משהו.
ב. עברת גרידה בשבוע 21, של הריון תאומים. הגוף עבר טראומה נוראית (שלא לדבר על הנפש). את עדיין במשכב לידה. צריך לוודא מה מצב הרחם לאשורו, לאחר המחזור, ורק לאחר אישור רפואי שהרחם חזרה לעצמה, והכל תקין- ניתן להמשיך לניסיון הבא.
יהיה ביוץ לפני המחזור, אך אני ממליצה לך בחום להבין שהוא יהיה ביוץ על ריק, כי את חייבת (!!!) לוודא מצב הרחם לפני ניסיון נוסף. לאחר קבלת המחזור, קיבעי תור אצל הרופא/ה שלך.
את בוודאי מכירה את הביטוי מהילדים שלך: "סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות"...צריך סבלנות. אסור להאיץ בגוף, ואסור לדחות אותו לפינה.

את מוזמנת להמשיך ולשאול ו/או לשתף ו/או להתייעץ ככל שהדבר יידרש.

שולחת חיבוקי תנחומים, כוחות וסבלנות,

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[blossom girl1]

רוצה רק להבהיר

לא עברתי גרידה... אלא הפלה, אחרי כן הרופאים עשו אולטרה סאונד והחליטו שאין צורך בהליך ניתוחי כי הכל יצא

 

[שירהד1]

או. קיי- עברת למעשה לידה של תאומים בשבוע 21...

זו נשמעת לי לא פחות טראומה (גפנית ונפשית) מאשר אם זה היה בגרידה.
כל התשובות לי עדיין בתוקף, אבל תודה על ההבהרה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[שירהד1]

לי=שלי.

 

[blossom girl1]

הטראומה היא קשה, מאוד

אין ספק בכלל, פשוט חשבתי שזה משנה את התמונה לגבי תחילת הניסיונות...
אני כואבת מאוד, גם בעלי. מקשה לעצמי לפעמים להתפרק ולפעמים זה יוצא גם כשאני לא מרשה לעצמי. מקווה שהתמונות שמבליחות לי לראש בלי הכנה לאט לאט יתמעטו, ואני באמת מנסה להיאחז בחיים. זו לא הטראומה הראשונה שעברנו לצערי( סוג אחר של אובדן) וזה מה שלמדנו בחיים...
&nbsp

 

[שירהד1]

אני ממש ממליצה לך להיעזר באשת מקצוע

שמתמחה באובדני הריון, או במישהי אחרת מקצועית שהגישה הטיפולית שלה והאישיות שלה מתאימה עבורכם. את ממש מתארת מצב של פוסט-טראומה, שזה הכי נורמאלי בעולם בהתחשב במה שעבר עליכם.
אנא טפלי בעצמך, וממליצה שגם בעלך יצטרף ו/או יטפל בעצמו בכל דרך שמדברת אליו.
זה שכבר חוויתם סוג אחר של אובדן בעבר, רק מוסיף לקושי העכשיוי.
חזקי ואימצי!
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[כבשה0פועה]

משתתפת בצערכם

עברתם טראומה נוראית, ולא בפעם הראשונה (גם אם טראומה שונה לדבריך). לבי איתך. מצטרפת למה שכתבה שירה לגבי פניה לטיפול.
לגבי ההסבר לילדה, חושבת שהייתי פונה לעזרה לאשת מקצוע לפני שתשוחחו איתה. אמנם לא מנסיוני (האבדנים שלי היו מוקדמים ונחסכו מהילדים) - הייתי משתמשת בטרמינולוגיה 'עוברים' ולא 'תינוקות'.
אמנם שום דבר לא יחזיר את העוברים שאבדתם, ולא את התמימות, אבל הלוואי שכשתבחרו לצאת שוב לדרך (נשמע שזה הכיוון שלך) - תזכו להריון תקין במהרה ולידיים מלאות בסופו.

 

[ess2]

מצטערת לשמוע

מצטערת לשמוע על האובדן הכפול.
אני יודעת שמומלץ לחכות לפחות מחזור 1 ומבינה יותר את חוסר הסבלנות לחכות כאילו חייבת לסגור איזה מעגל... לדעתי, חכי למחזור תעשי בדיקה שהכל בסדר ואז תצאי לדרך בטוחה וארוכה שבסופה תצאי בידיים מלאות.
לגבי הילדים.. סיפרתי להם שהתינוק שלנו לא היה חזק מספיק כדי לגדול ולכן לא יהיה תינוק. ושעוד יהיה לנו תינוק נוסף וחזק ובריא.

 

[אביבסימי]

משתתפת בצערך על האובדן העצום

נשמע קשה מאוד.
&nbsp
אני התייעצתי עם אשת מקצוע ממש בימים האחרונים בנוגע לאיך לבשר לבני בן הכמעט חמש על סיום ההריון. היא הציעה דברים שמאוד התחברתי אליהם.
אם זה עדיין רלוונטי מבחינתך אשמח לשתף...

 

[blossom girl1]

כן תודה.

עדיין לא סיפרנו לה

 

[אביבסימי]

אז ככה

אני מההתחלה ידעתי שלא ארצה לומר לו שהתינוק היה חולה או משהו בסגנון כי זה מיד יכול ליצור חרדה לגבי עצמו: מה אם גם אני אחלה, אז לא יהיה אותי? וכל מיני תהיות סביב זה. רק לא הייתי בטוחה מה כן לומר. מה שהיא הציעה:
1. לשנות טרמינולוגיה. לא לומר תינוק אלא "עובר". להסביר שעובר זה שלב אחד לפני תינוק. כשהוא בבטן הוא קרוי עובר, אפשר להמשיל את זה לזרע/גרעין ששותלים באדמה ואז אחרי שנובט יוצא פרח/עץ. היא אמרה שזה חשוב לעשות את ההבחנה הזו.
2. אחרי שמבחינים מסבירים שכמו זרע ששותלים ומשקים ודואגים לשמש ואור וכו ובכז בסוף לא נובט - כך גם עוברים לפעמים לא מתפתחים. הדגש כאן הוא על "לא התפתח" להבדיל מ"היה חולה" "היה משהו לא תקין" או "לא בסדר".
3. אפשר ורצוי להשתמש בקשת של רגשות שקשורות: עצב, ציפייה ואכזבה ולשתף אותה בזה. אני קצת עצובה ואפילו מאוכזבת. לצד זה חשוב להבהיר ששמחים בה ושאולי בעתיד זה יצליח.
4. שליטה - בד"כ כשמשהו רע קורה מחפשים אשמים - חשוב להבהיר שאין אשמים. זה עלול לקרות לכל אחד וזה לא משהו שמישהו עשה. היא עלולה להאשים את עצמה (הכעסתי את אמא ולכן זה קרה, קפצתי עליה, הרימה אותי ועוד שלל דוגמאות. לחלופין היא עלולה לחםש אשם אחר: אמא עבדה קשה מידי, אבא הכעיס אותה) חשוב להבהיר שאין אשמים ושזה פשוט קורה. דרך אגב - לי היא אמרה שרגשות אשם פחות מתאימות לגיל של הבן שלי (4.5) ומתאים לילדים בני 6 ומעלה... בכל אופן - אם עולים כאלה - לבטל מיד.
5. לשאול אותה מה היא מרגישה, אם יש מישהו שחשוב לה שההורים יספרו לו (גננת, חברים וכו).
6. להסביר את ההבדל בין פרטיות לסודיות - זה לא סוד אבל זה משהו פרטי שלנו, של המשפחה ונחליט ביחד למי אומרים מה. לשתף אותה בזה... למי סיפרנו, למי אנו מתכננים לספר.
7. להזמין אותה לדבר מתי שהיא מרגישה צורך ולשאול אם יש לה שאלות או משהו שהיא רוצה להוסיף/לברר....
אלה הנק העיקריות. מקווה שעזר..
&nbsp

 

[blossom girl1]

תודה רבה רבה רבה