חדשה בפורום שלכן

[EFRAT500]

חדשה בפורום שלכן

בס"ד
בנות יקרות
אני אמנם חדשה כאן בפורום שלכן, אך מדפדופים קלים הצלחתי קצת "להכיר" את חלקכן.אני אשמח מאד לעיצה כנה שלכן. אני אמא לשני בנים שנולדו ברוך השם לאחר טיפולים לא מעטים. לאחר הלידה השנייה חשתי מצוקה נפשית ( ככל הנראה בעקבות הלחצים שהייתי שרויה בהם), ולקח לי זמן לא מבוטל להתאושש, אך באמצעות שליחים נכונים ברוך השם, התאוששתי. כשפניתי שוב לטיפולים, אובחנתי כבעלת כשל שחלתי בגיל צעיר(35). התלבטנו רבות לגבי תרומת ביצית והיה חשוב לנו מאד שזו תיהיה תורמת מהארץ. התבשרתי שאני מועמדת ולפתע כשהגיע רגע האמת אני מלאת חששות וכאילו לא בטוחה בעצמי..מוכר לכן? עיקר החשש שלי הוא הפחד הנוסף משימוש בהורמונים, והחשש העיקרי יותר הוא אי הודאות לגבי החיבור לילד/ה. כל הזמן אני מדמיינת מה יקרה במידה וחלילה לא אקשר? מה אעשה אז? אשמח מאד מאד לחוות דעתכן. במסלול שלי פרטי התורמת חסויים.

 

[kobi932]

אין לך מה לחשוש

חששות ופחדים זה טבעי גם בתהליך של תרומת ביצית לעניות דעתי(אישתי עוד לא ילדה ) בעזרת השם אחרי שתיכנסי להריון ותלדי ויתנו לך להחזיק את התינוק שלך בפעם הראשונה כול החששות שלך בקשר לחיבור עם התינוק שלך יעלמו ועוד משהו קטן החיבור שלך עם התינוק שלך יתחיל הרבה לפני הלידה את תרגישי אותו זז בבטן שלך וגם בועט לו

 

[EFRAT500]

בהמשך לשאלה שלי

בס"ד
בנות יקרות
שמתי לב שלא קיבלתי הרבה תגובות ולכן דיפדפתי קצת יותר לדפים ישנים והתחלתי להבין למה...
יש כאן המון נשים שעברו את התהליך של התרומה, עם כל הקושי הריגשי המשתמע מכך , והיום אין יותר מאושרות מהן כשהן חובקות את ילדיהן בידיים. אין ספק כי במשך הזמן גם אם היו להן לבטים/ חששות וכד' זה פשוט הלך ונעלם עם הזמן. הסיפורים שניגלו כאן בפניי הותירו בי את חותמם בצורה מאד ברורה. כעת יש לי ברוך השם יותר תחושת שותפות בנושא הזה, מאשר ההרגשה בהתחלה ש "אני מקרה חריג בסוגו" (בעצם ההזדקקות שלי לתרומה). האם יש בכל זאת מישהי שיכולה לחלוק עימי את התחושה הראשונית בה היא ראתה את הפרי היקר שלה לראשונה? איך היא הרגישה? היה מייד "קליק"?למרות שלאור התשובות הנמצאות כאן בפורום ניתן להבין זאת, עדיין הייתי שמחה אם מישהי תענה לי...
תודה

 

[מנוגונית]

את ממש לא מקרה חריג

הי
כפי שאת יכולה לראות בפורום, לא מעט נשים זקוקות לתרומת ביצית ורב הנשים כלל אינן בפורום. כך שאת ודאי חא מקרה חריג. עם זאת, אני מזדהה עם התחושה של להיות שונה בסביבה שלי.
יש לי בן מתרומה. השינוי בהרגשה ובתפיסה שלי התרחש כאשר נוצרו עוברים. כבר לא היה מדובר ב"ביצית" וב"זרע" אלא בעוברים, עוברים שלי. זאת רק סמנטיקה אבל משהו אצלי זז ברגע שנודע לי על ההפריה. בהמשך, התחושות והחיבור רק הלכו והתחזקו. הרגע של המפגש הראשון מרגש ואין לי מילים לתאר את מה שהרגשתי. רק אומר שאני מאושרת.
יחד עם זאת, חשוב לזכור שיש נשים (ואגב, גם גברים) שאצלם הקליק שאת מדברת עליו לא מתרחש מיד, או מלווה בקשיים ובכאב רב, גם כאשר לא מדובר בתרומה.
אני יכולה רק להמליץ ללכת עם הלב שלך ולהאמין שאת יודעת מה נכון עבורך.
מקווה שעזרתי

 

[EFRAT500]

תודה רבה על השיתוף בתחושותייך

בס"ד
ערב טוב
קראתי את דברייך יותר מפעם אחת, וחשתי סוג של שלווה ורוגע.כפי שאמרת....ישנן עוד נשים במצב הזה , והן אינן משתפות...
מה שתרם לי בעיקר מדברייך זוהי העובדה שכשנוצר עובר, העניין כולו מקבל משמעות מזווית אחרת, וגם זה שאת כיום מאושרת..אין חשוב מזה
תודה רבה על התגובה שלך

 

[אשרת 1972]

התלבטתי מה לענות לך

אבל כיוון שאיני מכירה את כל הסיפור אומר בעדינות שהייתי מתייעצת עם משהו מומחה בתחום הנפש, תרומה היא דבר מבורך ילדתי שנולדה מתרומה היא שלי במאת האחוזים אבל התהליך הוא לא פשוט בצד המנטלי , שמעתי על נשים שחוו קשיים על רקע מקור ההריון וגם ההריון לא פשוט , יש לך שני ילדים ויש לשקול את ההשפעה עליהם וכל זה בתוספת המצוקה שחווית לאחר הלידה מצריכים לדעתי זהירות גדולה יותר , לכן הייתי מקבלת טיפול ועזרה על מנת להגיע לטיפול מוכנה ועם חוסן להתמודד עם כל השאלות והקשיים שיעלו במהלך הטיפול ובהריון , המון בהצלחה .