חברי הטוב, יוסי אלפי, פרסם 2 ספרים
העוסקים במעברה/מעברות משנות ה- 50, שנעלמו להן אט אט בשנות ה- 60.
האחד נקרא "משני עברי המעברה" - ספר שיחות שלו ושל לובה אליאב שהיה אחראי על פרוייקט הקליטה הענק הזה של מדינת ישראל.
השני נקרא בפשטות "מעברה" והוא אוסף של עדויות, תמונות ושירים על המעברה מפי בוגרי מעברות, שהיו אז ילדים.ות או נערים.ות.
הכרת תקופת קליטת ההמונים בשנות החמישים צבעה ועדיין צובעת את אופיה של החברה הישראלית בה אנו חיים היום. בפסקת הסיום של הטקסט שלי, בעקבות קריאת הספר והתכנים המורכבים שבו כתבתי, שאת הגירת ישראלים צעירים לברלין היום תובן גם בהקשר של קליטת העלייה בשנות החמישים.
כתבתי על ספר זה רשימה בפייס בוק, שאשמח לו תקראוה. כך היא נפתחת:
"ארבעה מפגשים - הרהורים בעקבות ספרו של יוסי אלפי, מעברה, 2018
https://tinyurl.com/y8pxgt4f
---------------------
המפגש הראשון היה ללא כוונה, מתוך רצף החיים ומאורעותיהם בראשית שנות ה- 60, ירושלים, בשכונת בית מזמיל [קרית היובל ] בואדי בינה לבין עיר גנים היתה מעברה. אמנם לא אוהלים, אלא צריפונים קטנים. המעברה היתה מקום אליו לא באנו כי פחדנו מאוד, ללא סיבה ממשית. חיו בה אחרוני האחרונים מעולי שנות החמישים או אולי אותם שהתקשו ברכישת דירה או קבלת דיור בשיכוני העולים שצצו ופרחו במלוא כיעורים בשכונות ירושלים הדרומיות, כבית מזמיל. "
העוסקים במעברה/מעברות משנות ה- 50, שנעלמו להן אט אט בשנות ה- 60.
האחד נקרא "משני עברי המעברה" - ספר שיחות שלו ושל לובה אליאב שהיה אחראי על פרוייקט הקליטה הענק הזה של מדינת ישראל.
השני נקרא בפשטות "מעברה" והוא אוסף של עדויות, תמונות ושירים על המעברה מפי בוגרי מעברות, שהיו אז ילדים.ות או נערים.ות.
הכרת תקופת קליטת ההמונים בשנות החמישים צבעה ועדיין צובעת את אופיה של החברה הישראלית בה אנו חיים היום. בפסקת הסיום של הטקסט שלי, בעקבות קריאת הספר והתכנים המורכבים שבו כתבתי, שאת הגירת ישראלים צעירים לברלין היום תובן גם בהקשר של קליטת העלייה בשנות החמישים.
כתבתי על ספר זה רשימה בפייס בוק, שאשמח לו תקראוה. כך היא נפתחת:
"ארבעה מפגשים - הרהורים בעקבות ספרו של יוסי אלפי, מעברה, 2018
https://tinyurl.com/y8pxgt4f
---------------------
המפגש הראשון היה ללא כוונה, מתוך רצף החיים ומאורעותיהם בראשית שנות ה- 60, ירושלים, בשכונת בית מזמיל [קרית היובל ] בואדי בינה לבין עיר גנים היתה מעברה. אמנם לא אוהלים, אלא צריפונים קטנים. המעברה היתה מקום אליו לא באנו כי פחדנו מאוד, ללא סיבה ממשית. חיו בה אחרוני האחרונים מעולי שנות החמישים או אולי אותם שהתקשו ברכישת דירה או קבלת דיור בשיכוני העולים שצצו ופרחו במלוא כיעורים בשכונות ירושלים הדרומיות, כבית מזמיל. "