הנה רוב המכתב.
9.11.76
שירה אהובה! מכתבך זימן לי שמחה, ואי שקט.
שמחה- כמה שורות אהובות וחכמות משירה! אבל את כותבת, שאת לא בקו הבריאות, וגם בקשר למקרה עם בתך, אז החלטתי להמתין עם עם המענה עד שאדע במדויק מהו המצב אצלכן. כדי שלא אפול עם כתיבתי כמו "יווני לסוכה" [זה ביטוי של משהו שמופיע במקום הכי לא מתאים] .
אחרי השיחה אתך היום, נרגעתי קצת. אצלי הכל כשהיה, בכמה שבועות האחרנים האלה, לא נהתי צעיר אף כמלא הנימה, וגם לא יותר בריא,אבל, ישתבח שמו - גם לא יותר חלש. במובן מסוים אני מקנא בך. שאת יכולה לקרוא הרבה. זו מעלה גדולה מאוד כשמתבגרים. אצלי זה הפוך: אני כל הזמן דוחה את תחום הדעת. לכן אני חש סחרחורת ומשיכה למיטה, אל הלא לעשות דבר, ולא לחשוב על כלום.את מעריכה את הגילוי לב של ספרי היום של טולסטוי, שלצערי לא יצא לי לקרוא אותם.
[בהמשך כמה עיניני ספרות.]