בהחלט צלף גדול.
טוב, זאת תוצאה של ותק רב ומלחמה עיקשת מול היונים המחוריינים.
למה שאני אבוא אליך?
עניי יוניך קודמים.
קח יוזמה ותזמין מעלי אקספרס רוגטקה עם רצועות רזרביות, כי הן מתייבשות ונקרעות גם אם לא משתמשים בהן.
רוגטקה כזאת עולה בעלי גרוש וחצי.
אני יורה בהן לא בהנאה גדולה, תאמין לי.
אבל אין לי ברירה אחרת הן יכנסו לתוך הבית וילשלשו את עצמן לדעת.
אגב, על הגג של הבניין הייתה נישה גדולה פתוחה ובתוכה גרו חבורות של יונים מכל הסוגים
אתמול בבוקר לקחתי סולם ומקדחה רוטטת הבאתי מטר וחצי רשת מתכת וסגרתי להן את בית הזונות.
וואי, תקשיב, היונים האלו הן באמת סיוט. אם אתה חושב שאתה מסכן בגלל היונים שעומדות אצלך על אדן החלון, אז תתאר לעצמך את הסיטואציה שלי. אני לצערי מכיר את זה מקרוב במיוחד, אני הרי גר בדופלקס ואני זה שבקומה למעלה עם המרפסת הפתוחה, אז תתאר לך כמה יונים באות לפעמים.
ה
מומחה לקנונית הסדר העולמי חושב שמבחינת מגורים אני הכי הסתדרתי שבעולם (ובמובן מסוים זה נכון), וה
דיברגנט החדש ו
נוסטלגיה טרום קורונה כל-כך מקנאים ונשרפת להם הנשמה שהם בכלל מכחישים בצורה פתאטית ומעוררת רחמים שאני בכלל גר בדופלקס ויש לי קומה מרוב שכואב להם, וזאת למרות העובדה המוכחת שאני לעולם לא משקר, אבל אם יש קושי מסוים אחד שהייתי צריך להתמודד איתו דווקא בגלל אותה הסיבה שבגללה יש פה כמה שמקנאים בי ממש קשה-החדר, השירותים, המקלחת, המרפסת והקומה הפרטיים שלי, אלו היונים הארורות האלו.
מה לא קניתי עם הכרטיס אשראי של אמא בשביל להיפטר מהן?
קודם כמה צופרים ליונים ב-180 שקל לאחד, אחרי זה עוד כמה צופרים ב-360 שקל לאחד, אחרי זה תרסיס נגד יונים ב-120 שקל, ועכשיו ובעקבות סיפורי הרוגטקות שלך, אמנם לא קניתי רוגטקה, אבל אני עם אקדח אוויר איירסופט שלא מדריש רישיון. שום דבר לא באמת-באמת לא עוזר אלא כל אחד מהדברים תורם בקטנה אבל באותה מידה אף-אחד מהם לא פותר את הבעיה הרמטית.
אני לא צלף גדול כמוך. אני לא יכול לכוון לראש. תזכור גם שהמספר שלי במשקפיים של ההוגו בוס באלפיים שקל הוא 9, שזה מספר מטורף. זה מה שמגיע לי על זה שאני תולעת ספרים והספרייה הפרטית שלי של בין 1,500 ל-2,000 ספרים (ממזמן איבדתי את הספירה) ועוד הרבה מחשב, טלוויזיה ועיתון לאורך השנים, אבל בסופו של דבר מזה השכל שלי אז זה הכול היה שווה את זה. בכל מקרה, אני מכוון לגוף. וזה באמת הדבר שעובד לי הכי טוב.
אני לא יודע איך אצלך עם הרוגטקה אתה יורה והם עוברים למקומות אחרים לצמיתות, אני יורה והם תמיד חוזרים בסוף, אבל ברגע שאני יורה וקצת אחרי במשך זמן מה, הם כולם או כמעט כולם אינם. כי זאת לא רק היונה שיריתי בה שעפה, אלא היא גם מבהילה את כל מי שמסביבה ואז הם כולם עפים. כדור אחד למרכז הגוף של יונה אחת ובדרך כלל יש לי שקט עד שאני נכנס בחזרה לחדר.
הבעיה זה שאני לא תמיד זוכר לקחת את האקדח איתי, וזה מעצבן לעזוב את העוגה והחלב/הקפה, והמחשב או העיתון, ולעזוב באמצע את כל זה ולהיכנס בחזרה להביא את האקדח. כשאני כן זוכר לקחת אותו מראש, לפעמים שתי הידיים שלי כבר תפוסות, אז בשביל לחסוך לעצמי עוד חזרה לחדר לפני שאני מסתדר במרפסת, אני פשוט לוקח את האקדח ומכניס את הקנה לפה (אבל עד הסוף, אני מפחד לאבד אחיזה ושהוא ייפול לי מהפה), וככה הולך עם זה, כשביד אחת העוגה והשנייה קפה/חלב, או אם זה המחשב הנייד, אז אני בכל מקרה צריך הרי את שתי הידיים.
תמיד כשאני עושה את זה יש לי מן חשש לא ריאליסטי כזה שפתאום האקדח יירה ישר לתוך הפה שלי, ולמרות שאני יודע שזה לא מציאותי כי צריך הרי ללחוץ על ההדק, אני אף-פעם לא מצליח להיפטר מהחשש המגוחך הזה
זה גם לא מאוד עוזר שאני יודע איך זה מרגיש, כן? אני הרי יריתי בעצמי פעם אחת (אבל אל תגיד ל
דיברגנט החדש. הוא יעשה מזה מטעמים
). נו, מה אני אעשה? הייתי חייב לדעת איך זה מרגיש
כואב. כואב. לא מאוד (או שאולי כי אני רוסי אז יש לי עמידות גבוהה יחסית?), אבל כואב. כואב עם צמרמורת מטורפת שמתפשטת ממקום הפגיעה לכל שאר הזרוע. היה אפשר לצפות שעם רמת הכאב הזאת, היונים הטיפשות האלו, שחוות את זה משמעותית יותר גרוע ממה שאני חוויתי את זה, בגלל גופן הקטן, ילמדו שלא לחזור פעם אחר פעם, אבל זה הרי ידוע שהיונה היא הציפור אחת מהטיפשות ביותר אם לא הטיפשה ביותר ממש. היא אפילו חיה בתוך המספר 2 של עצמה, שאת זה אפילו ציפורים אחרות לא עושות, כאשר ציפורים הן באופן כללי לא חיה חכמה, כן?
ושים גם לב שהיונה היא ציפור מן הנפוצות בעולם. ממש מזכיר לי את ההיפותזה של הסרט "אידיוקרטיה" הגאוני ופורץ הדרך.
אבל אין, אין, אני לא יודע מה להגיד לך, עד היום עוד לא מצאתי פיתרון מושלם. חוץ כמובן מהאפשרות של סגירה הרמטית אבל רשת או לא יודע מה זה יהרוס לי את כל המרפסת אז אין מצב שאני מכנס את ההורים ומוציא פקודה כזאת.
הכי גרוע זה כשהן מתות לי במרפסת, מה שקרה עד כה ולמיטב זכרוני, בערך שלוש פעמים. לא נעים כשצריך לקרוא לאבא בשביל שיפנה ויזרוק את הפגרים האלו, זה מה שבטוח
ותתאר לך גם את הבאסה בשבילי. במיוחד כשזה קורה ביום שקמתי מוקדם, ואתה הרי יודע איך אני אוהב להתחיל את הימים שלי כשאני קם מוקדם, כאילו ממש מוקדם, עוד לפני שהשמש זרחה, כן?
מקלחת, לא מתלבש בינתיים אחרי המקלחת אלא שם את החלוק, יורד למטה, קפה/חלב (בדרך כלל קפה), עוגה, עולה בחזרה למעלה, ויוצא אל המרפסת, ואחרי זה גם מביא עיתון או את המחשב, והחל מהזמן האחרון, גם את האקדח, אז תאר לך אני בא לצאת למרפסת אחרי המקלחת המפנקת, עם הקפה והעוגה, אני בטוח שאני בא להתחלה מפנקת של עוד יום מפנק כמו כל הימים שלי, וזה מה שאני צריך לראות בחוץ. בבת אחת כל התיאבון יורד לי
אולי אנחנו צריכים לקרוא לפה ל
דיברגנט חדש ו
נוסטלגיה טרום קורונה לקרוא את תגובתי זאת. אולי קצת פחות יכאב להם כל הגוף ואולי קצת פחות תישרף להם הנשמה מרוב קנאה בי להם למשך איזה שתי שניות או משהו