זוג או פרד – החופש לחיות ביחד
חיים מלאים מבחינה פסיכולוגית בנויים מעשייה משמעותית ומיחסים משמעותיים, קרי יחסי אהבה וקרבה. אהבה היא רגש עז וחוויה בין אישית מטלטלת. היא גורמת לנו להרגיש בפסגת העולם, אך גם מפגישה אותנו לעיתים עם אכזבות ומכאובים בלתי נסבלים. כל אדם אשר יוצר קשר משמעותי יודע שיש גם סיכון שקשר זה יגמר ורובנו מאוימים עד מאוד מאפשרות זו. אחת השאלות הקשות היא, מה עושה את ההבדל הרגשי , כשהקשר נגמר בין חוויה של פרידה לבין חוויה של נטישה. מטופלת מגיעה לפגישה כאשר היא מרוסקת רגשית. החבר שלה ב- 3 שנים האחרונות החליט לסיים את הקשר באופן חד צדדי. היא מדברת על הפרידה במונחים של אובדן: "חיי אינם חיים בלעדיו, אני לא יודעת איך אני אמשיך בלעדיו" שאלתי אותה בת כמה היא והיא ענתה "בת 25" אז אם אתם מכירים 3 שנים ואת בת 25 איך 22 שנה הסתדרת בלעדיו? היא הסתכלה עלי בתימהון ואמרה לי: "זה לא שאני לא אוכל לחיות בלעדיו אבל אני פשוט לא רוצה" אמרתי לה "זה לא מה שאמרת קודם". ההבדל בין חוויה של נטישה ובין חוויה של פרידה שהיא כואבת אך ניתנת לעיכול רגשי תלויה ברמת הנפרדות הפסיכולוגית שמקיים האדם בתוך המערכת הנפשית שלו. לא סתם נאמר: "ויעזוב איש את אביו ואמו וידבק באשתו ויהיו בשר אחד". מבחינה התפתחותית-פסיכולוגית כדי שאדם באמת יהיה מסוגל ליצור אינטימיות בחוויה הזוגית שלו הוא חייב לחוות את האחר כנפרד ממנו ולראות את עצמו נפרד מהזולת כך שחווית הקרבה נוצרת מעמדה של שנינו ביחד, מתוך כך שלכל אחד יש זכות קיום בנפרד מהזולת. יש אנשים אשר לא חווים נפרדות כדבר לגיטימי. אנשים אלו, למרות היותם מבוגרים בשנים, מבחינה נפשית הם יוצרים קשר משמעותי מעמדה של תלות ולא מעמדה של נפרדות. אנשים אלו נמצאים בקבוצת סיכון לחוש חרדת נטישה ולחוות חוויה קשה של דחייה כאשר נוצרת פרידה בקשר. כדי להבין את המתחולל בנפשם ננסה להסתכל על מהות החיבור ביחסים בין אם לתינוק. פחד מנטישה אצל תינוק הוא מנגנון המאותת על סכנה אמיתית. תינוק ללא אם לא יכול לשרוד, מבנה נפשי של תינוק הוא מבנה של נזקקות, מבחינת האם ברוב המקרים היא מוכנה לוותר על עצמה כדי לפגוש את תינוקה מתי שהוא רעב ומתי שהוא זקוק לה ולא במקרה אימהות רבות מתארות את חווית הקשר עם התינוק בלשון רבים:"קמנו היום מאוחר", "לא היה לנו מצב רוח" וכו'. ביטויים אלו מבטאים את הטוטליות של הקשר וחוסר הנפרדות שבעוד שזה הסדר הנכון ביחסי אהבה בין אם לתינוק יש לא מעט אנשים המעתיקים מודל זה ליחסים הזוגיים ומצפים מבני הזוג שיבינו אותם ללא מילים והם כועסים כאשר הם מגיעים הביתה ובן הזוג לא נמצא שם, או שהוא עסוק בדברים אחרים. מאפיין נוסף של אהבת תינוק לאם הוא מאפיין הפסיביות. התינוק לא צריך לעשות דבר כדי לקבל את אהבתה של אמו. אהבתה כלפיו היא ללא תנאי כי הוא חלק ממנה – בשר מבשרה. לעומת זאת אהבה בוגרת מחייבת יכולת להתייחסות הדדית אחד כלפי הצרכים השונים של הזולת. כאשר זוג נפגש לבליינדייט המפגש טעון בציפיות של כל אחד מהצדדים. ציפיות אלו מנותקות מאישיותו של האדם שיושב מולך. לכל אחד יש תמונה פנימית של בן זוג האידיאלי שאותו הוא רוצה לפגוש. בפועל בתהליך תקין של בליינדייט אמור להתרחש תהליך שבו כל אחד אמור לזנוח את תמונת בן הזוג הפנימית שמושלכת על הזולת ולהתעניין באופן נקי באדם שיושב מולו באמת. במקום לבדוק את רשימת הציפיות ולהגיד זה לא זה, נכון יותר להשקיע תשומת לב בלמידה ובהיכרות של האדם בפועל. מטופל בן 30 מתקשה לומר דברים ספציפיים על בנות זוג אותן הוא פוגש. הוא מתקשה לזכור את שמותיהן, לא באמת מעניין אותו מה הן עושות והוא עסוק ביחס שהוא רוצה לקבל מהן, כאשר הוא חווה שהן אינן מספיק מתפעלות ממנו או שהן מטילות ספק בדעותיו הוא נתקף בתחושות קשות של כעס ותסכול. הנפרדות וחוסר ההתאמה בין הרצונות שלו לבין הרצונות שלהן מוציאה אותו מדעתו. הוא הופך להיות כוחני, ומאבד בהן עניין. אמרתי למטופל שבאהבה יש 2 סוגים של דבק. הדבק הראשון הוא דבק מגע, שהוא התשוקה לחיבור גופני. והדבק ה-2 הוא דבק פלסטי שהוא הביטוי ליחסים שנבנים בעדינות. אמרתי למטופל, שהוא הרי לא בא להתאהב ולבנות יחסים עם עצמו והמשפט: "ואהבת לרעך כמוך" מפורש לא במובן שתאהב את בן הזוג רק אם הוא יהיה כמוך אלא שתראה את טובת בן הזוג, את מי שהוא ואת רצונותיו, קרובים באותה מידה כפי שהיית רואה את טובתך האישית. אנו באים עם מודל אהבה ראשוני בו ההורה הוא הספק והילד הצרכן. זהו מודל יחסים לא הדדי ולא סימטרי. פנויים פנויות רבים עסוקים בשאלה כיצד למצוא את המתאים ולא פעם יש להם רשימת תכונות של אותו אדם רצוי. חשיבה זו היא חשיבה של הישרדות. התינוק בלי ההורה הוא אבוד ולכן הטוב או הרע שאני אקבל ביחסים תלוי רק בזולת בלי שום קשר להתנהגותי. חשיבה השרדותית נוטה לראות את האחר כאחראי בלעדי לתוצאת היחסים ולכן גם המפגשים שפנויים פנויות מקיימים לא פעם נשענים על אודישנים פאסיבים בו האחר נדרש להוכיח את יכולותיו. לעומת זאת, חשיבה התפתחותית, מודל יחסים בוגר, מסתכל על תשתית מערכת היחסים באופן הדדי, לא סימטרי. כמו שאני בא ליחסים עם צרכים ורצונות גם בן הזוג הפוטנציאלי בא ליחסים מאותה עמדה. במערכת יחסים בוגרת עלי להיות לא רק הצרכן אלא גם הספק, כך אני יכול להשפיע על הטוב והרע שיהיו ביחסים ולא רק השני. מעבר לזה, ניתן לומר שהגישה וההתנהגות של האחר כלפי תלויה לא פעם בהתנהגותי כלפיו. אין זוג מושלם אך יש זוג משלים. זוג שיודע להתאים את עצמו אחד לשני וגם להשלים כאשר יש חיכוכים ואי הסכמות ולא במקרה המילה יחד היא ר"ת של ישוב חילוקי דעות. כל אדם בהתפתחותו הרגשית אמור לנוע מחשיבה השרדותית (מושפע) לחשיבה התפתחותית (משפיע) המפתחת יכולת לייצר תקשורת נכונה ביחסים. לדעת כיצד לייצר יחסי קרבה מעמדה של נפרדות מאפשר את החופש לחיות ביחד מעמדה של בחירה ולא של תלות. ד"ר אבי מרדלר הוא פסיכולוג ומנחה שותף בקורס החדש XXX של מכון אדלר
חיים מלאים מבחינה פסיכולוגית בנויים מעשייה משמעותית ומיחסים משמעותיים, קרי יחסי אהבה וקרבה. אהבה היא רגש עז וחוויה בין אישית מטלטלת. היא גורמת לנו להרגיש בפסגת העולם, אך גם מפגישה אותנו לעיתים עם אכזבות ומכאובים בלתי נסבלים. כל אדם אשר יוצר קשר משמעותי יודע שיש גם סיכון שקשר זה יגמר ורובנו מאוימים עד מאוד מאפשרות זו. אחת השאלות הקשות היא, מה עושה את ההבדל הרגשי , כשהקשר נגמר בין חוויה של פרידה לבין חוויה של נטישה. מטופלת מגיעה לפגישה כאשר היא מרוסקת רגשית. החבר שלה ב- 3 שנים האחרונות החליט לסיים את הקשר באופן חד צדדי. היא מדברת על הפרידה במונחים של אובדן: "חיי אינם חיים בלעדיו, אני לא יודעת איך אני אמשיך בלעדיו" שאלתי אותה בת כמה היא והיא ענתה "בת 25" אז אם אתם מכירים 3 שנים ואת בת 25 איך 22 שנה הסתדרת בלעדיו? היא הסתכלה עלי בתימהון ואמרה לי: "זה לא שאני לא אוכל לחיות בלעדיו אבל אני פשוט לא רוצה" אמרתי לה "זה לא מה שאמרת קודם". ההבדל בין חוויה של נטישה ובין חוויה של פרידה שהיא כואבת אך ניתנת לעיכול רגשי תלויה ברמת הנפרדות הפסיכולוגית שמקיים האדם בתוך המערכת הנפשית שלו. לא סתם נאמר: "ויעזוב איש את אביו ואמו וידבק באשתו ויהיו בשר אחד". מבחינה התפתחותית-פסיכולוגית כדי שאדם באמת יהיה מסוגל ליצור אינטימיות בחוויה הזוגית שלו הוא חייב לחוות את האחר כנפרד ממנו ולראות את עצמו נפרד מהזולת כך שחווית הקרבה נוצרת מעמדה של שנינו ביחד, מתוך כך שלכל אחד יש זכות קיום בנפרד מהזולת. יש אנשים אשר לא חווים נפרדות כדבר לגיטימי. אנשים אלו, למרות היותם מבוגרים בשנים, מבחינה נפשית הם יוצרים קשר משמעותי מעמדה של תלות ולא מעמדה של נפרדות. אנשים אלו נמצאים בקבוצת סיכון לחוש חרדת נטישה ולחוות חוויה קשה של דחייה כאשר נוצרת פרידה בקשר. כדי להבין את המתחולל בנפשם ננסה להסתכל על מהות החיבור ביחסים בין אם לתינוק. פחד מנטישה אצל תינוק הוא מנגנון המאותת על סכנה אמיתית. תינוק ללא אם לא יכול לשרוד, מבנה נפשי של תינוק הוא מבנה של נזקקות, מבחינת האם ברוב המקרים היא מוכנה לוותר על עצמה כדי לפגוש את תינוקה מתי שהוא רעב ומתי שהוא זקוק לה ולא במקרה אימהות רבות מתארות את חווית הקשר עם התינוק בלשון רבים:"קמנו היום מאוחר", "לא היה לנו מצב רוח" וכו'. ביטויים אלו מבטאים את הטוטליות של הקשר וחוסר הנפרדות שבעוד שזה הסדר הנכון ביחסי אהבה בין אם לתינוק יש לא מעט אנשים המעתיקים מודל זה ליחסים הזוגיים ומצפים מבני הזוג שיבינו אותם ללא מילים והם כועסים כאשר הם מגיעים הביתה ובן הזוג לא נמצא שם, או שהוא עסוק בדברים אחרים. מאפיין נוסף של אהבת תינוק לאם הוא מאפיין הפסיביות. התינוק לא צריך לעשות דבר כדי לקבל את אהבתה של אמו. אהבתה כלפיו היא ללא תנאי כי הוא חלק ממנה – בשר מבשרה. לעומת זאת אהבה בוגרת מחייבת יכולת להתייחסות הדדית אחד כלפי הצרכים השונים של הזולת. כאשר זוג נפגש לבליינדייט המפגש טעון בציפיות של כל אחד מהצדדים. ציפיות אלו מנותקות מאישיותו של האדם שיושב מולך. לכל אחד יש תמונה פנימית של בן זוג האידיאלי שאותו הוא רוצה לפגוש. בפועל בתהליך תקין של בליינדייט אמור להתרחש תהליך שבו כל אחד אמור לזנוח את תמונת בן הזוג הפנימית שמושלכת על הזולת ולהתעניין באופן נקי באדם שיושב מולו באמת. במקום לבדוק את רשימת הציפיות ולהגיד זה לא זה, נכון יותר להשקיע תשומת לב בלמידה ובהיכרות של האדם בפועל. מטופל בן 30 מתקשה לומר דברים ספציפיים על בנות זוג אותן הוא פוגש. הוא מתקשה לזכור את שמותיהן, לא באמת מעניין אותו מה הן עושות והוא עסוק ביחס שהוא רוצה לקבל מהן, כאשר הוא חווה שהן אינן מספיק מתפעלות ממנו או שהן מטילות ספק בדעותיו הוא נתקף בתחושות קשות של כעס ותסכול. הנפרדות וחוסר ההתאמה בין הרצונות שלו לבין הרצונות שלהן מוציאה אותו מדעתו. הוא הופך להיות כוחני, ומאבד בהן עניין. אמרתי למטופל שבאהבה יש 2 סוגים של דבק. הדבק הראשון הוא דבק מגע, שהוא התשוקה לחיבור גופני. והדבק ה-2 הוא דבק פלסטי שהוא הביטוי ליחסים שנבנים בעדינות. אמרתי למטופל, שהוא הרי לא בא להתאהב ולבנות יחסים עם עצמו והמשפט: "ואהבת לרעך כמוך" מפורש לא במובן שתאהב את בן הזוג רק אם הוא יהיה כמוך אלא שתראה את טובת בן הזוג, את מי שהוא ואת רצונותיו, קרובים באותה מידה כפי שהיית רואה את טובתך האישית. אנו באים עם מודל אהבה ראשוני בו ההורה הוא הספק והילד הצרכן. זהו מודל יחסים לא הדדי ולא סימטרי. פנויים פנויות רבים עסוקים בשאלה כיצד למצוא את המתאים ולא פעם יש להם רשימת תכונות של אותו אדם רצוי. חשיבה זו היא חשיבה של הישרדות. התינוק בלי ההורה הוא אבוד ולכן הטוב או הרע שאני אקבל ביחסים תלוי רק בזולת בלי שום קשר להתנהגותי. חשיבה השרדותית נוטה לראות את האחר כאחראי בלעדי לתוצאת היחסים ולכן גם המפגשים שפנויים פנויות מקיימים לא פעם נשענים על אודישנים פאסיבים בו האחר נדרש להוכיח את יכולותיו. לעומת זאת, חשיבה התפתחותית, מודל יחסים בוגר, מסתכל על תשתית מערכת היחסים באופן הדדי, לא סימטרי. כמו שאני בא ליחסים עם צרכים ורצונות גם בן הזוג הפוטנציאלי בא ליחסים מאותה עמדה. במערכת יחסים בוגרת עלי להיות לא רק הצרכן אלא גם הספק, כך אני יכול להשפיע על הטוב והרע שיהיו ביחסים ולא רק השני. מעבר לזה, ניתן לומר שהגישה וההתנהגות של האחר כלפי תלויה לא פעם בהתנהגותי כלפיו. אין זוג מושלם אך יש זוג משלים. זוג שיודע להתאים את עצמו אחד לשני וגם להשלים כאשר יש חיכוכים ואי הסכמות ולא במקרה המילה יחד היא ר"ת של ישוב חילוקי דעות. כל אדם בהתפתחותו הרגשית אמור לנוע מחשיבה השרדותית (מושפע) לחשיבה התפתחותית (משפיע) המפתחת יכולת לייצר תקשורת נכונה ביחסים. לדעת כיצד לייצר יחסי קרבה מעמדה של נפרדות מאפשר את החופש לחיות ביחד מעמדה של בחירה ולא של תלות. ד"ר אבי מרדלר הוא פסיכולוג ומנחה שותף בקורס החדש XXX של מכון אדלר
