זוגיות רעה, נמאס לי ממנה

[Il Sole Sorgera]

תודה אבל קשה לי להתחבר לביטוי כל היתר לא משנה

אם כל היתר לא היה משנה, היינו מתגרשים כבר מזמן

 

[אורחת11111]

כוונתי היא שלדעתי כשמרגישים כך אין דרך חזרה

ושבמוקדם או במאוחר זה בכל מקרה יסתיים בפרידה. לדעתי חבל לבזבז זמן יקר, כי חיים רק פעם אחת, הזמן טס והחיים קצרים וחבל להעביר אותם בצורה שאינה מיטיבה עמנו.
אתה ביקשת לשמוע דעות, אז זו דעתי. אתה כמובן לא חייב לקבל אותה. בסופו של דבר, אלה החיים שלך וההחלטות שלך ועניינך.

 

[Il Sole Sorgera]

 

[YoniS007]

לא כל כך ברורה לי השאלה

אתה מסיים במשפט שאתה לא יודע איך להמשיך מכאן. יש שלוש אפשרויות בעיקרון איך להמשיך מכאן: 1. לנסות לשקם את הקשר 2. להיפרד 3. לא לעשות כלום, להמשיך ככה.

1. אפשרות זאת תלויה ברצון של שניכם לעבוד, להשתנות, להתאמץ. גם אז לא תמיד מצליח.
2. להיפרד תמיד מצליח. מאחר והילדים שלכם בקרוב בגירים, אומר שבקרוב כבר לא יהיה לכם כמעט קשר ותוכלו להמשיך איש איש לדרכו. זה גובה מחיר קשה במהלך הגירושין ומייד אחריו, גם נפשי וגם כלכלי, אבל נותן סיכוי לשיפור בהמשך. גם פה אין הבטחות אבל יש סיכוי ממשי, הזדמנות, לשיפור בהמשך.
3. יש אנשים שמוצאים נוחות במה שמוכר להם. למצב הזה כבר התרגלת, אפילו שאתה לא אוהב אותו. הבעייה שעל הנוחות הזאת אתה משלם מחיר נפשי כבד ברמה היומיומית. כאילו שלקחת את המחיר הנפשי החד פעמי הכרוך בגירושין ומשלם אותו בתשלומים, מנה קטנה מדי יום. אין ממש סיכוי שהמצב ישתפר מעצמו כך שגם אין לך למה לצפות. גם הצד "המתעלל" נקרא לו כך בדרך כלל לא מרוצה כל שייתכן (לא בטוח אבל ייתכן) שדווקא אשתך תיזום פרידה.

ממשיכים מכאן באחת משלושת האפשרויות האלה. בשביל אפשרות מספר 1 נדרשת הסכמה ושת"פ של אשתך אז אני לא בטוח עד כמה האפשרות ריאלית. מבין השתיים הנותרות, בחר על פי מה שמתאים לך ולאופי שלך.

 

[שילה1]

סעיף 2-ממש לא מציאותי.גם להורי בגירים

אמור להיות קשר,המבוסס על הילדים.בכך נבחנת הורות טובה. גם אם כל אחד"הולך לדרכו".

 

[YoniS007]

הורות טובה? היא כבר עכשיו מרעילה את הילדים נגד האבא

כשמדובר בכתיבת שטויות את אף פעם לא מאכזבת.

 

[מריוס זכריה]

זו לא צורת התבטאות מקובלת פה.

 

[YoniS007]

מבקש הגנת אמת דיברתי

 

[שילה1]

תודה יוני.אתה ממש מנומס ועניני.

מן הראוי למחוק תגובתך,המיותרת.

 

[YoniS007]

בכיף

 

[Il Sole Sorgera]

תודה על הסקירה המקיפה

הלוואי שהיא תיזום את הגירושין, יהיה לה יותר קשה להקשות על הפרידה, לא תוכל לטעון שהיא נפגעת מהמהלך.

 

[חזקוש]

כשאתה כותב "נמאס לי ממנה" למי/ למה אתה מתכוון? ואני מתכוון

מתכוון בעומק הרגשי.
אם מחר זוגתך באורח פלא תתהפך לחלוטין, תהיה עבורך נופת צופים ותקח על עצמה מטלות, תשבח אותך על הצלחות ותפרגן ב "לא נורא" על משהו שלא הצליח, "פעם הבאה יהיה טוב"
אתה תמשיך עם הסלוגן נמאס לי?
האם יש סיבה עמוקה ששניכם עדיין בקשר הזה, הרי אתה כבר בדקת לעומק את אפשרות ההיפרדות והשלכותיה.
היא עו"ד ומודעת היטב לאפשרויות.
יש פה הרבה מגיבים/ות שישלחו אותך לבית המשפט ולרבנות.
היתרון בעצות שהן מתסיסות ומעוררות מחשבות.
אני בטוח שבחיים שלהם, הם לא זורקים מכונית רק בגלל תקלות, אלא הולכים למוסך.
באם שאלת את עצמך מבלי להאשים ולשפוט: מה היה ב התחלה? מה השתנה או לא? למה ההביא את מצב הזה ?
אני לא בטוח שרוב המגיבים מכירים מה קורה בהרבה בתים אחרים.
מניסיוני המצב שלכם הוא לא כ"כ נדיר ולא בלתי ניתן לשינוי והפחתת הסבל.
מה אתה אומר?

 

[Il Sole Sorgera]

כשכתבתי שנמאס לי, התכוונתי למצב עצמו

או ליתר דיוק לזוגיות.

אני לא מאין שהתהפכות כפי שאתה מתאר היא מעבר להיפותזה. לא יכול לראות איך זה עשוי לקרות במציאות.

ולגבי הדבר האחרון שכתבת, אכן נוצר רושם שזה לא מצב מאד נדיר. האם זה משנה במשהו או עושה את המצב יותר נסבל? זה כנראה כבר עניין אינדיבידואלי.

 

[חזקוש]

אמונה ופרשנות על המצב

כתבת שאתה לא מאמין שיכול להיווצר היפוך.
למיטב ידיעתי: "לא מאמין" זה סוג של אמונה.
האם לא מאמין כאן, זו אמונה מקדמת או זו אמונה מכשילה?
ומה אם כן המצב בזוגיות יכול להתהפך ויכול להיות אחרת?
אם לא בדקתי, מה יהיה הרווח ומה יהיה ההפסד?
אתה כותב שאתה "לא יכול לראות איך זה עשוי לקרות במציאות".
יש לי דוגמה:
שיש חושך לא רואים ואז מה צריכים?
צריכים שמישהו יתן לנו אמצעי לראיית לילה ככלי לראיה.
אז ייפתחו לנו אפשריות ראייה, אך לא מבטיח שנבחין.
שאלות:
1. מה אתה מבין מהדוגמה?
2. מה אתה צריך לחוש כדי שתוכל לדמיין אפשרות של שינוי?
מהניסיון שאני מכיר, שינוי כזה עשוי להתרחש.
נכון, לא בכל מקרה אבל בלא מעט.
כאן אני שב לשאלה מס' 2 למעלה
שיש לה כמה תשובות וכולן נכונות.
האם אתה מוכן לתת כאן תשובות?

 

[Age Enhanced]

כשאני שומע סיפורים כאלה אני נזכר בסרט בית החיות

היה להם שם ביטוי, אל תתעצבן, תשתווה. או במקור, don't get mad, get even. אני שואל את עצמי, כי לא סיפרת, איך אתה מגיב כשהיא יורדת עליך? מתנצל? מנסה להצטדק? למה שלא תחזיר לה באותה מטבע? תמתח ביקורת על כל ההיעלמויות שלה, תיעלם גם אתה בערבים, מתקשרת לצעוק, תגיד לה שתזיז תאחוריים ותכין אוכל ותנק. בקיצור אל תתן לה לדרוך עליך. מה יקרה? הכי גרוע שהיא תחליט שלא מתאים לה ותתגרש. או שתבין את הרמז ותתקן דרכיה, או לפחות תרצה לדבר על זה שתפתרו יחד.

 

[Il Sole Sorgera]

אני מתעמת איתה כל הזמן אבל זה מבוי סתום

מוביל לעוד ועוד ויכוחים, העלאת טונים, אין לה שום בעיה לריב ולהטיח עלבונות אפילו לפני הילדים. אני חושש שמפה לא יבוא הפתרון.

 

[alongrin]

תסלח לי...

אבל אתה מתנהג כמו סמרטוט.
אשתך מתנהגת אליך ככה כי היא מרגישה שהיא יכולה לדרוך עליך מבלי לשלם מחיר.
והיא מרגישה שהיא יכולה כי אתה מאפשר לה את זה.
&nbsp
כדי שהיא תרגע אתה צריך לעשות שני דברים:
&nbsp
1. לפגוע בה במקומות שכואבים לה באמת (חס ושלום לא פיזית).
בתור אחד שחי איתה כבר הרבה זמן אתה יודע מה הנקודות הרגישות שלה - פשוט תכה שם וחזק! ככה אתה מייצר אצלה התנייה שלא כדאי לה לפתוח במריבה.
&nbsp
2. פשוט להתעלם ממנה ולא לספור אותה - חשוב שהיא תרגיש שכל מה שהיא אומרת לך פשוט חולף לך ליד האוזן ולא מזיז לך.
&nbsp
ולסיום תזכור ש"המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים"
אל תחוס עליה, כי בסופו של דבר אתה והילדים שלך הם שמשלמים את המחיר.
&nbsp
&nbsp

 

[dayoogla]

הבעייה שבדרך כלל יש צד אחד שהרבה יותר טוב מהשני בהתעללות נפש

בדרך כלל יש צד אחד שגם יותר טוב בהתעללות וגם בדרך כלל פחות פגיע בעצמו להתקפות הצד השני. אז זה לא כוחות. ואגב, לא מתייחס כרגע למין, יש גם הרבה גברים שמתעללים נפשית בבנות הזוג, לא רק נשים.

 

[יהיה טוב 1971]

תשמע, אני לעולם לא אבין בחיים שלי איך בת זוג יכולה להגיד דבר

כזה לבעלה. אני אף פעם לא קולטת איך אפשר להקטין את בן הזוג, הרי הוא בן הזוג שלך. אם את מקטינה אותו אז גם את סובלת בסופו של דבר, כי גבר שכל הזמן מושפל בדרך כלל לא יצליח להמריא להצלחה ואושר ועושר. שלא לדבר על לחצים ובריאות שמושפעת מחיים בתוך סיר לחץ.
ההורים שלי היו ככה. אמא שלי דיברה אל אבא שלי כמו שאתה מתאר ויותר גרוע ולמרות שעודדתי אותו לעזוב אותה מאז שאני זוכרת את עצמי, הוא לא עזב אותה והיו לו חיים מאוד קשים ועצובים. אני מאמינה שהוא לא עזב בגלל הבושה של להיות גרוש וגם בגלל הכסף. לימים, כשגדלנו, הוא דיבר על כמה שהוא סבל כל השנים איתה, ופעם שאלתי אותו למה לא עזבת? אז הוא אמר לי: רציתי שלילדים שלי יהיה בית בריא ולא בית שבור של הורים גרושים.
והתנפלתי עליו שיפסיק לספר לעצמו סיפורים שהוא נשאר בשביל הילדים. הוא נישאר כי היה לו נח כלכלית וגם נח באופן כללי. "הילדים" היו רק מרוויחים איכות חיים אם הוא היה עוזב אותה ופוגש מישהי אחרת שהיתה חביבה יותר ולא מרירה.
&nbsp
זו בעייה. באמת העניין עם הכסף הוא בעייתי מאוד ואין לי הרבה עצות לך, כי ניראה לי שגם אם שני ההורים מרווחים המון, אף פעם אין מספיק בשביל גרושים.
אבל כן יש לי הרבה עצות לאנשים שחושבים להתחתן. שיעצרו ויבדקו עם מי יש להם עסק כי תמיד יש סימנים מוקדמים להתנהגות לא אנושית. ואם מתחתנים וק אז מתחילות בעייות אז אנשים צריכים שיהיו להם הביצים לקום וללכת לפני שמביאים ילדים משותפים.
אני בהלם, שאנשים מספרים כמה הם סובלים מבני הזוג שלהם ופתאום האישה בהריון. ואז בשיא הסבל - שוב הריון. בשביל מה להביא עוד ילד לעולם אם אתם סובלים מהיחסים בינכם?
&nbsp

 

[dayoogla]

מסכים ומחזק שלילדים עדיף הורים פרודים על פני זוגיות רעילה

גם כי כשההורים סובלים, הם לא יכולים להיות הורים טובים וגם כי נותנים דוגמה רעה והילדים גדלים עם דוגמת זוגיות מעוותת שהם הולכים לחקות בבגרותם.

מסייג שזה המצב כיום, כשאת גדלת (71 זאת שנת לידה?) דברים התנהלו אחרת. אל תשפטי את אביך לחומרה.