תוהה בדרכים
New member
זוגיות עם דתי מבית
זאת אני ששאלתי את השאלה למטה - נרשמתי והצטרפתי אליכם
אני ממשיכה להיפגש עם הבחור, נחמד לנו ביחד אבל החששות עדיין קיימים - ככה זה מרגיש מהצד שלו והתחיל לחלחל גם אצלי.
הוא דתי לאומי, אני חותרת לזרם הזה, לא משהו קיצוני מדי, ככה שלא מדובר על להתארס אחרי תקופה קצרה ואין יותר מדי לחץ (חוץ מהעובדה ששנינו לא כל כך צעירים - כשאני ה"בעיה" פה), אבל זה עדיין מרגיש בעייתי. מדי פעם עולות לי מחשבות מה יהיה אם וכאשר נעלה שלב - המשפחה שלי חילונית, איך מתמודדים עם זה? המשפחה שלו דתית "שורשית", מה יהיה אם הם לא יתלהבו מזה שבנם יקירם בחר כבת זוג בעלת תשובה? איך מגשרים על כל הפערים?
הוא אמר לי שהגיע להבנה שאין טעם להתייחס לעבר שלי, אלא להתמקד בהווה וללכת לקראת העתיד. לצד זאת, קרה כמה פעמים שבמהלך שיחה על חוויות עבר קלטנו את הפערים ביננו. חלק מסיפורי העבר שלי שעשעו אותו, אבל זה מרגיש לי כמו תזכורת חוזרת לכך שאנחנו באים מעולמות שונים.
ממש טוב לי איתו, והאבסורד בסיפור הזה הוא שהבעיה בעצם לא בו - היא בי. הרי זוגיות אני רוצה, כשנפגשתי עם בעלי תשובה בעבר הרגשתי שזה לא מתאים, רובם היו קיצוניים בצורה שממש לא התאימה לי (ולכן העדפתי לצאת עם חילונים/מסורתיים/דתל"שים), אז למעשה אני נמצאת בסוג של מבוך...
עוד בעיה היא שלידו אני מרגישה לפעמים "לא שווה" בקטע של קיום מצוות. הוא כל כך עמוק בזה, הוא לא קיצוני, אבל אני מרגישה כל פעם שיש קטעים חסרים אצלי, שיש לי עוד לא מעט ידע להשלים.
זאת אני ששאלתי את השאלה למטה - נרשמתי והצטרפתי אליכם
אני ממשיכה להיפגש עם הבחור, נחמד לנו ביחד אבל החששות עדיין קיימים - ככה זה מרגיש מהצד שלו והתחיל לחלחל גם אצלי.
הוא דתי לאומי, אני חותרת לזרם הזה, לא משהו קיצוני מדי, ככה שלא מדובר על להתארס אחרי תקופה קצרה ואין יותר מדי לחץ (חוץ מהעובדה ששנינו לא כל כך צעירים - כשאני ה"בעיה" פה), אבל זה עדיין מרגיש בעייתי. מדי פעם עולות לי מחשבות מה יהיה אם וכאשר נעלה שלב - המשפחה שלי חילונית, איך מתמודדים עם זה? המשפחה שלו דתית "שורשית", מה יהיה אם הם לא יתלהבו מזה שבנם יקירם בחר כבת זוג בעלת תשובה? איך מגשרים על כל הפערים?
הוא אמר לי שהגיע להבנה שאין טעם להתייחס לעבר שלי, אלא להתמקד בהווה וללכת לקראת העתיד. לצד זאת, קרה כמה פעמים שבמהלך שיחה על חוויות עבר קלטנו את הפערים ביננו. חלק מסיפורי העבר שלי שעשעו אותו, אבל זה מרגיש לי כמו תזכורת חוזרת לכך שאנחנו באים מעולמות שונים.
ממש טוב לי איתו, והאבסורד בסיפור הזה הוא שהבעיה בעצם לא בו - היא בי. הרי זוגיות אני רוצה, כשנפגשתי עם בעלי תשובה בעבר הרגשתי שזה לא מתאים, רובם היו קיצוניים בצורה שממש לא התאימה לי (ולכן העדפתי לצאת עם חילונים/מסורתיים/דתל"שים), אז למעשה אני נמצאת בסוג של מבוך...
עוד בעיה היא שלידו אני מרגישה לפעמים "לא שווה" בקטע של קיום מצוות. הוא כל כך עמוק בזה, הוא לא קיצוני, אבל אני מרגישה כל פעם שיש קטעים חסרים אצלי, שיש לי עוד לא מעט ידע להשלים.