קצת על איך למדנו בחינוך הביתי
כשהייתה בכתה ה׳ חלמתי חלום. ( עוד כשהייתה בבית הספר)
חלמתי שברקן נחטפה, אני מחפשת אותה אבל היא הלכה לאיבוד. אין זכר לבת שלי ולקיום שלה בשום מקום.... ואני בוכה ומתפללת למצוא אותה! ופתאום קול מדבר אליי. ״ תקשיבי לה, דרך הנשמה, היא כבר תראה לך את הדרך״. התעוררתי בבוקר, והחלטתי שזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות.
כך קרה שהוצאתי את ברקן מהמסגרת,
בעצם חטפתי את הבת שלי כל עוד נפשנו בנו, מבית הספר אל החינוך הביתי ואז מצאתי את עצמי עם ילדה שאף אחד לא יודע "מה הבעיה שלה", גם אני לא הייתי בטוחה , למרות שאני הזכרתי את נושא האוטיזם מדי פעם, מהרגע שבית הספר ירד מהתמונה, ברקן הפסיקה לצאת מהבית. למעשה, היא הפסיקה לצאת אפילו מהחדר שלה.
התחושה שלי אז הייתה כאילו איבדתי את הבת שלי ל"תהום הנשייה" שהייתה בדמות ספרי פנטזיה ומדע בדיוני. ברקן נבלעה בתוך "חור שחור" - הדמיון שלה. ( כמובן אני לא חושבת כך היום אך אז זו הייתה התחושה )
שנה וחצי חלפו והלב שלי בתחתונים.
האם היא תחזור? היא לא דיברה עם אף אחד. גם לא איתי. דום שתיקה. מסך סגור של אטימות. מדי הייתי מתקשרת לבעלי ובוכה בכי תמרורים. בכל פעם הוא היה מזכיר לי את החלום. לסמוך על ברקן. היא כבר תראה לנו את הדרך.
אחרי שנה וחצי של ריק ואימה, החלטתי לעשות מעשה. אם ברקן לא רוצה לצאת לעולם, אני נכנסת אליה. זה התחיל בלהתעניין בספרים שהיא קוראת. היא הייתה עונה תשובות לקוניות, קצרות. לא מבינה מה אני עושה שם.
למרות הדיסלקציה האישית שלי, התחלתי לקרוא. לא הייתה לי ברירה.
בפעם ראשונה בחיי אני מתאמצת וקוראת, רק כדי שיהיה לי על מה לשוחח אתה. מצאתי את עצמי עוקבת באדיקות אחרי סדרות אתה יחד. מתעדכנת אצלה בפרק שהפסדתי.
לאט לאט התחיל להבנות קשר מסוג חדש. אמון וקשר של שני אנשים שחולקים עולם משותף.
משם התחלתי להתקדם. הייתי מוצאת משהו רלוונטי לעולם שלנו בספרים שלה – ופותחת את הנושא הזה לדיון. התחלתי ליצור עוגנים בספינת הדמיון ולהשליך אותם לעולם האמיתי. פתאום היא הייתה שואלת - ״אמא, המדינה הזו היא של העולם או של הספר?״
התחלנו ליצור קשר תאורטי עם הסביבה. מתוך זה היא למדה גאוגרפיה, היסטוריה, דינמיקה חברתית.
היום אני מבינה שהמון דברים שנרכשים בטבעיות אצל רובנו, הייתי צריכה ללמד אותה באופן שכלי.
למזלי יש לי עקשנות של פיל. העבודה הקשה שלי השתלמה. אני רואה איך הבת שלי מתפתחת וצומחת, ויוצאת כל פעם לפרקי זמן יותר ארוכים מהקונכיה שלה, ( זה בשפה שלנו )
אבל יותר נכון להגיד שמצליחה להכניס יותר יותר דברים לתוך הבועה שלה ( זה בשפה שלה )
הגענו למצב שהבת שלי – שעל שירתה המלאכית לא דיברנו כאן, עולה על במה, מול קהל של 200 איש – ושרה. אני, היא ודינה ופניק יצרנו מופע קסום שנקרא ״ להתגבר על השדים ״
בו אנחנו מדברות ושרות את דרכה של ברקן בעולם.
זה מדהים, ואני כל כך שמחה שהיה בי האומץ להקשיב לקול הפנימי שלי וללכת עם ברקן בקצב שלה, צעד צעד, ולא לפעול לפי מה ש״צריך״ ו״ נכון״.
יש זמן עולם, ויש זמן ברקן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זה המסר שלי להורים אחרים – אל תפחדו מהקושי, תנו לו להיות, לימדו אותו. רק כאשר תבינו את המנגנון של הקושי, רק אז תוכלו למצוא את הדרכים " לפתור" אותו ! או יותר נכון לזכות במתנות שהוא מביא אתו . בהצלחה!
ברקן ביקשה שאצרף את השיר הבא ירח אדום, כי הוא מהשירים הראשונים שהיא הקליטה והשירה הייתה אחד המוטיבים העיקריים בדרכי הלמידה ובעיקר בפיתוח הביטויי העצמי והאינטרקציה האנושית עם הסביבה.