ההבדל בין מקור פנימי לחיצוני
איננו מי קיבל את ההחלטה.
ברור שגם אם מישהו אמר לך לאכול ב-10 יוגורט ואתה הסכמת וגם אם אתה החלטת לבד, בשני המקרים ההחלטה הסופית והביצוע הם שלך.
הכוונה בהבדל בין מקור חיצוני לפנימי,
היא בשאלה איך תדע מה לאכול? כמה לאכול? מתי לאכול?
אם התשובה לשאלה מה לאכול היא שבתפריט נקבע שאני אוכל יוגורט, אז המקור הוא חיצוני, כיוון שהמקור הוא התפריט.
אם אתה תדבר עם עצמך והגוף שלך יגיד לך שעכשיו הכי מתאים לו יוגורט, המקור הוא פנימי.
כנ"ל לשאלה כמה לאכול:
אם אתה אוכל יוגורט 1 כי כך נקבע בתפריט, הכמות נקבעת באופן חיצוני. אם אתה אוכל עד שתהיה שבע, אז יכול להיות שתאכל 2 ביסים ויכול להיות שתאכל 2 יוגורטים. המקור כאן הוא פנימי.
השאלה מתי תאכל:
אם התשובה היא 10, כי ככה כתוב בתפריט המקור הוא חיצוני. אם התשובה היא כשאני אהיה רעב, אז המקור הוא פנימי.
לגבי עצמי,
אני החלטתי שאני אוכלת לפי תפריט ואז המקור של מה אני אוכל הוא חיצוני. ולגבי השאלה כמה? ומתי? המקור יהיה פנימי. אני אוכל כשאני אהיה רעבה ועד שאני אהיה שבעה. כיוון שאני לא יודעת בדיוק כמה אוכל, אני מביאה קצת יותר ממנה סבירה בעיני, ואם נשאר מחזירה הביתה מה שלא אכלתי.
הסיבה שהחלטתי לפעול לפי תפריט היא מטעמים פרקטיים של תכנון. אני עובדת הרבה מאד שעות, אני צריכה להתארגן מראש ולהביא מהבית את האוכל לכל היום, אחרת אני אקנה מה שיש פה בסביבה (פיצה/פלאפל/בורקס/כריך) או אוכל את העוגיות/עוגות/שוקולדים שיש במשרד.
ורק הערה לגבי אמירת הדברים שבינך ולבינך בפני כולם. אצלי זה רק מחזק את ההחלטה. אם גם החלטתי וגם התחייבתי בפני אחרים, אז ההחלטה יותר חזקה. רלוונטי בעיקר בהחלטות של שינוי הרגלים, שבהן קל יחסית להחליט על שינוי, אבל הרבה יותר קשה לבצע, ותמיד יהיו תירוצים מצויינים למה הפעם בדיוק לא.