הבנתי מצוין שלא עזבת באמצע תקופת שכירות
מה שכתבתי זה שבמקרה כזה היית יכולה להציע לעשות את מה שעושים בדרך כלל כשרוצים לעזוב באמצע תקופת חוזה, זה לא אומר שאני טוענת שעזבת באמצע חוזה, אלא שהיית יכולה למצוא פתרון פשוט שגם מקובל בשוק השכירות כאמור, גם אם בסיטואציות שונות מזו שהיית בה.
 
לפי מה שתיארת, בעל הדירה לא הפך אותך לגורם האחראי מנוחות שלו, אלא כי באמת היית הגורם האחראי, כך לפי הסעיף הרלוונטי בחוזה. זה דבר ידוע אגב שבחורף יש פחות מחפשי דירות להשכרה ופחות דירות פנויות להשכרה, ולכן ההמלצה הכללית שלי למי שנכנס לדירה בחורף, היא לבקש חוזה לשנה וחצי, כך שתום החוזה יהיה בקיץ - זה אינטרס של השוכר לא פחות מזה של המשכיר, כך יהיה יותר קל למצוא דירה חלופית במידה וחוזה השכירות לא יחודש ביוזמת המשכיר.
 
את כותבת על הוגנות הדדית - אבל בינתיים מי שלא עמדה בסעיף מובהק בחוזה זאת את. כתבת שהוא לא ניסה להבין את המצוקה שלך - האם את ניסית להבין את המצוקה שלו? או בכלל את הצד שלו? את ניסית לבוא לקראתו לאחר שהפרת את החוזה - זה יישמע לא נעים, אבל חוסר ההוגנות שאני רואה כאן היא לא של בעל הדירה.
 
תנסי לחשוב על הסיטואציה הזאת כאילו היא מתרחשת עם שירות כלשהו שרכשת, או עם רהיט שקנית - האם היית מצפה שבעל העסק ילך לקראתך ויגלה הבנה במצב כזה?