התייעצות בנוגע לבני בן ה 27

[eripun1]

התייעצות בנוגע לבני בן ה 27

שלום רב,
הילד סובל שנים מהתפרצויות זעם לא נשלטות לדבריו, ומספר פעמים גרם אפילו נזק גופני לעצמו, בימים אלה ולאחר משבר ביחסים עם חברתו לשעבר, ושינויים בסטטוס מקום העבודה שלו נמצא בדיכאון עמוק, התקפות זא לא נשלטות בהם הוא שובר דברים בביתו, בועט בפחי אשפה צועק בקול רם ומקלל לכל עבר על שאין הוא מסוגל להתמודד עם החיים ובעיקר עם הפרידה אותה חווה לאחרונה, אנו אובדי עיצות שהרי אין אנו יכולים להכריח אותו לדבר, אתמול בילינו זמן ניכר בבית החולים אחרי שהסכים לפגוש פסיכולוג ולבסוף לא שיתף פעולה איתו ושוחרר, הילד היה בטיפולים מתמשכים אצל פסיכולוגים וטופל בסרנדה וציפרלקס. כרגע לא מוכן לשום טיפול, הוא נרגע לכמה שעות מדבר בהגיון מבין את מצבו וחוזר חלילה.
אני מבקש לקבל כוון הדרכה משהו.. שיתנו לנו כוון כל שהוא באיך מתמודדים עם המצב, ואיך מנסים לצאת ממנו.

תודה מראש

 

[איילת30105]

קודם כל קבלו חיבוק חזק עבורכם

שלום רב,

קולטת את הכאב על מצבו של הבן,הנפש ממש יוצאת אליכם ורוצה לתת לכם חיבוק חזק ועוטף

צר לי שאין לי את המידע הנכון אל מי פונים,אבל בכ׳ז חבל לי שלא ראיתי את תגובתך כבר אתמול.

מהמעט שראיתי,אנסה:

יש ברחבי האינטרנט אתרים שבהם גם מענה של רופאים

יש גם אתר בשם כמוני,אולי בצ׳ט סהר שנמצא כאן בין 21:00 לחצות,אולי יוכלו לתת לכם הכוונה למי לפנות

אולי בער׳ן בטלפון 1201 יוכלו לתת הכוונה למי לפנות

אחפש בהמשך את האתרים המתאימים.

האם הפסיכולוג בבית החולים לא נתן לכם מענה מה ניתן לעשות ולמי לפנות?

האם הפסיכולוגים שאצלם טופל בעבר לא נתנו הנחיות?

אולי ניתן לנצל את אותם רגעים שבהם הבן נרגע ואז לפנות אל הגורמים המתאימים(מרכזים שונים לבריאות הנפש וכד׳ שיתנו את דעתם על המשך הטיפול (?)
האם בית החולים לא הפנה את הילד אל פסיכיאטר שייתן משהו להרגעה?
מבינה מאד את המצב הרגשי שאתה נמצא בו בתור הורה,אבל מאמינה שעם ההכוונה הנכונה ניתן יהיה להרגיע את התקפי הזעם של הבן.
אחפש מידע מתאים ובינתיים הלב עמכם,יישר כח!

 

[eripun1]

תמיכה ועזרה

תודה על תשובתך האמפטית,
בבית החולים החליט הילד שאין בידי הצוות כולל הפסיכאטר שדיבר איתו לעזור לו, לטענתו אין בכוחם לעשות דבר, התרופות אותן קיבל במינונים שונים גרמו לו לא להיות הוא וכו', המטפלת שלו הוציאה דו"ח "יפה" על מפגשים שהיו להם בהן היא מתארת אדם נורמטיבי בד"כ ומגיע להתפרצויות בעקבות ארועים ריגשיים, (גם לפני שנה הוא נפרד מחברה) אני דיי משוכנע שגם הפרידות הללו נגרמו בחלקן בגלל התנהגויות שלו, אנו בודקים אפשרות למרות שהוא הביע את חוסר רצונו להתקבל לכפר טיפולי זה בשדות ים לא זוכר את שמו כרגע, אבל היינו מאד רוצים לקבל יעוץ ראשוני מאדם מוסמך ומנוסה ע"מ להיות בטוחים שאנו בכוון הנכון.
תודה על כל אינפורמציה שתוכלו לספק.

 

[איילת30105]

נראה שהתכוונת לכפר איזון

http://www.izun.org.il/

אם תרשום באינטרנט התמודדות עם דכאון או תמיכה נפשית,תוכל למצוא מס׳ אפשרויות,אנסה בהמשך לשים כאן

מקומם שהצוות החליט שאין דרך לסייע,אך לא הפנה למקומות שכן יוכלו לסייע.

ראיתי באינטרנט גם איזשהו סרטון של פסיכולוגית שכנראה יש לה צוות מטפלים,ייתכן שזה יוכל לסייע לאחר פתרון התקפי הזעם.

מה עם הפניות מקופ׳ח?אם הבן לא משתף פעולה,אולי יש אפשרות לקבל הכוונה בלעדיו בשלב הראשוני ורק לאחר מכן

להחליט כיצד להביא אותו לטיפול המתאים.

 

[eripun1]

בהמשך לשיחתנו

אכן הכוונה לכפר איזון, דיברנו איתם, שלחנו את הדו"ח הנהדר של המטפלת ונמתין לתשובתם,. הבעייה המרכזית הינה שהבחור בגיר, ואנו לא יכולים לכפות עליו כלום, אנו מנסים לקבל את הסכמתו לגבי כל דרך וללא הצלחה, עצוב שכאילו הדרך היחידה לטיפול ללא הסכמתו היא בדרך הכפייה וזאת כידוע רק בחסות המדינה ומישם מי יודע לאן זה עלול להתגלגל, וגם זאת רק בדרך משפטית וחוות דעת רפואית ויקח מלא זמן.
כניראה שהוא צריך להשתולל קצת ברחוב, ולהעצר ע"י המשטרה ואז אולי יכפו עליו פגישה עם פסיכאטר מחוזי ועלולים לאשפז אותו מי יודע איפה.
מקומם, ומשאיר אותנו ללא יכולות כל שהן.

 

[איילת30105]

ברור מאד כל מה שכתבת..ועצוב,אכן עצוב

נראה שאתם באמת נרתמתם באופן כמעט טוטאלי,לנסות לתת מענה לבעיה,אז קודם כל מצרפת קישור גם עבורכם לדבר על הדברים בין 21:00 עד חצות http://m.sahar.org.il/

יש קישור של אתר הנקרא כמוני ואני לא יודעת אם מקובל לתת כאן קישורים אחרים,אז אשלח לך במסר.

ראיתי גם איזה אתר של פסיכולוגית,אבל כרגע אני לא מוצאת אותו.

יהשאלה אם כיום הבן ממש לא מסכים ללכת לשיחות אצל פסיכולוגית אמפתית שתוכל כרגע בעיקר להקשיב לו ?

מבינה מאד את הדאגה הכנה ומאמינה שכן יש פתרונות,רק כפי שאתה מציין,צריך באמת להגיע למקום המתאים ושלא

תגיעו למצב של ׳בור ללא תחתית׳.

אם זה ינחם אותך:ברור לך שהבחור הוא לא הראשון ולא האחרון שנפגע כתוצאה מקשר זוגי/רומנטי ובכל זאת לרוב אנשים מצליחים להמשיך הלאה אל קשרים חדשים ואופטימיים יותר.

אולי באמת לפנות אל הבחור(כפי שעליסה הציעה)ולשאול אותו מה הוא היה רוצה שתהיה ההתנהלות העתידית

וכן,חשוב שיידע שבהתפרצויות זעם בלתי נשלטות,גם המשטרה מתערבת לעתים.(אין הכוונה לאיים)

מאחלת לכם לצאת במהרה מחושך לאור ורק ללמוד מהנסיון הזה :

עד כמה יקיריכם באמת יקרים (וגם להראות להם זאת)

עד כמה החיים יקרים ופעמים רבות כל כך שבירים(ניתן גם לאחות את השברים)

עד כמה אנחנו מתייחסים לעתים לדברים ולאדם כמובן מאליו וחבל.

יישר כח

 

[עליסה שבורה]

לפעמים

ההורים כל כך אוהבים, אבל לא יודעים כיצד לגשת.
ואז הם פונים לסביבה, להגדרות, לרופאים ולתרופות..
אצלי, זה העצים את ההתנהגות ה"לא רצויה".
לפעמים, צריך להבין שלכל אדם יש דרכי התמודדות שונות, לפעמים לצעוק ולהכות בפח זה פורקן, לפעמים לחוך את היד זה פורקן, לפעמים לבכות זה פורקן, לפעמים להסתגר......
ויכול להיות, שהוא באמת לא מארגיש "חולה". כואב לו, אולי הוא מחפש דרך אחרת שתהיה יותר יעילה עבורו לעבור את התקופה הקשה. את המשבר שגורם לו לאותם "התקפי זעם".
אולי חופש קצר, אולי חיבוק אוהב, אולי התבודדות לתקופה עד שהמחשבות שוב יסודרו.

לפעמים, ההורים חושבים שהם עושים לנו טוב כשהם פונים החוצה. אבל לפעמים, שווה לנסות לפנות פנימה. על איך אתם רואים את ילדכם. איך אתם מתנהגים אליו.
יכול להיות שהוא חושב שאתם לא מבינים אותו, כי פניתם למקור חיצוני? יכול להיות שהוא חושב שלא אכפת לכם-כי לא עשיתם מספיק בעיניו בבית?

אני לא שופטת חלילה, אני מנסה להראות את הניגוד לכל מה שכתבתם.
אני חושבת שצריך לשאול אותו. לקף לו. להפסיק רגע עם ההגדרות ולזכור שאין בני אדם שווים- כולנו שונים ברגשות והתמודדות שלנו. לפעמים דווקא המקום האוהב והמגונן-לוחץ מדי.
תשאלו ופחות תחליטו, אולי ככה יהיה לו יותר קל גם לדבר אתכם

בהצלחה

 

[eripun1]

תודה אבל

אין אנו יכולים להחליט עבורו בשום דבר, הוא בגיר ומחליט עבור עצמו, לדעתי התקפותיו מתרחשות שאנו מתקרבים אליו שהרי בלי קהל מה שווה ההצגה, ברור שקשה לו, ברור שאין הוא יודע איך מתמודדים עם רגשותיו, מיד יום יש התפרצות, מידי יום נשברים דברים שלא לדבר על הקללות (אותנו) ואת הזהרותיו לכך שהוא רוצה לסיים את זה בלסיים את חייו, חיבקנו ואנו מחבקים כל הזמן, נמצאים איתו 16 שעות ביום כמעט מדברים, מתייעצים בזמן שאפשר, הוא מבין טוב מאד שדרך ההתמודדות שלו לא נכונה ולא מצליח להבין מדוע הוא לא ככל האדם. זה מתסכל מאד ולכן אנו מחפשים ייעוץ חיצוני ממישהו שמבין בעניין.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

אם אי אפשר כרגע לתת טיפול, השתדלו לפחות לתת לו אהבה: להיות אתו, להקשיב לו, להתעניין במצבו הרגשי בחייו, לדאוג לו, לעזור ולתמוך בו. תגידו לו שאם יצטרך עזרה במשהו תמיד תהיו מוכנים לעזור לו. כך אולי יתעודד לאט לשתף במצבו הקשה ואולי גם לקבל טיפול.
&nbsp

 

[סהר-תמיכה]

לפסוע ביחד

שלום לך eripun,
זה נשמע כל כך מפחיד ומטלטל להתמודד עם מצבו הנפשי של בנכם.. מעין מצב כזה ששואב משאבים עצומים מהמשפחה, ובעיקר מותיר אתכם עם כאב גדול בלב, כאב על הסבל שאתם רואים שבנכם עובר, כאב על חוסר האונים שמתעורר בכם אל מול הרצון העצום לעזור לו.
הלוואי והיתה תשובה פשוטה לשאלתך, איך אפשר לעזור לאדם שלא רוצה כרגע לעזור לעצמו.. אני רוצה לשתף אותך במאמר מעמיק ומקצועי מאד של יבגני קנייפל שנכתב בנושא זה, בתקווה שתוכלו לדלות ממנו רעיונות ותקווה.
אתה יותר ממוזמן להמשיך ולשתף כאן בהתקדמות שלכם, במצב של בנך ושל כל המשפחה במהלך הדרך בה אתם פוסעים ביחד