התאבדות - שאלה עקרונית

למי יש שנה שנתיים לשקול התאבדות?

לא תמיד היא דבר מתוכנן וכזה שאפשר לשקול אותו. לפעמים הרצון הוא אימפולסיבי. לא כולם משאירים מכתב. לחכות שנה זה דבר די בלתי נסבל למי שרוצה כאן ועכשיו.
 

devil duck

New member
כשמתים לא מרגישים כלום

אבל אחר כך בגהינום בהחלט מרגישים...

ואל תאמיני לכל מי שאומר שבעולם הבא טוב בטענה שעובדה שאף אחד לא חזר... לא חזרו כי אין איך, כולם בעצם מתים לחזור
 

אופירA

New member
מנהל
אבל חלק מהמתים הקליניים חזרו

וכולם כאחד בלי יוצא מן הכלל מעידים שטוב שם באופן שאין לתאר לבן האנוש קרוץ החומר.

ויש גם הוכחות בדברי החוכמה הכתובים והידועים המועברים מדור לדור, כך שאין צורך לשמוע דעתו של זה ודעתו של זה כדי לדעת את האמת.
ממש כשם ששואת יהודי אירופה היתה והתרחשה ככתבה וכעדויותיה הכתובות מפי האנשים שכבר נפטרו בשיבה טובה (כמו גם מפי אלו שנרצחו בה עצמה), ואין צורך להיטלטל בין דעותיהם של מכחישי השואה לבין דעותיהם של אלו שנשבעים שהיא היתה.
האמת ידועה, כתובה ע"י מעידיה היודעים, ומועברת ותועבר מדור לדור. בעלי האינטרס להכחיש לא יקבעו שום אמת. רק יספקו חומרים ממוללים וכתובים של דעותיהם לבני מינם, בעלי האינטרס להכחיש.
 
למה אני מה?


 
נושא טעון

שוב שלום,
הנושא טעון וכצפוי מעורר תגובות חזקות וקושי לשמור על שוויון-נפש.
בנוגע למה שיקרה אחרי מותינו יש אמונות שונות וככל הנראה לא נגיע פה להסכמה. גם שאלת המוסריות שבהתאבדות היא מורכבת ויש לגביה דעות שונות.
תפקידינו כאן הוא לא לשפוט ולא לחנך אלא לבחון, מתוך מה שאנחנו יודעים, חושבים ומאמינים.
כל אחד יצא עם האמת שלו, ואני רוצה לקוות שנצא מועשרים עם נקודות מבט נוספות שלא חשבנו עליהן קודם.
חלי
 
למעלה