"אפשר לעשות ככל העולה על רוחנו" זו טעות בהבנת חרויות הפרט
הנה למשל, מה שעולה על רוחי הוא לחיות בבקתה בהרים ולרכב באופניי כל יום. מה שנותן לך את הזכות "לעשות ככל העולה על רוחך" נקרא כסף. מי שאין לו - לא יכול לעשות דבר מכל העולה על רוחו.
אבל כאן שורש הענין: הקרקע לקבורה עולה כסף, מי משלם על הקרקע הזו [ועל הקבורה הדתית כולה] - אתה ואני, כולנו, דרך מיסינו, שמממנים קבורה דתית חינם לכל נפטר - הנפטר עצמו אינו צד בעסק, אבל גם קרוביו לא נדרשים לעשות דבר אלא אם רצונם בכך.
לעומת זאת, אם תרצה נוהל טיפול אחר בגופתך א בגופת קרובך, למשל שריפה שלא תופסת שום מקום ושום קרקע, תדרש לשלם את מלוא עלות הטיפול בגופה.
כלומר - אין שום בריונות בבחירה של המדינה לממן סוג מסוים של טיפול בגופה. הבריונות היא בגזל קרקעות, שיכלו לשמש אנשים חיים, שהם היחידים שבאמת זקוקים להן, ובסרוב לממן טיפול חלופי בגופה.
אני תוהה אם ניתן לשרוף גופה ואז לתבוע קבורה יהודית לאפרה - על מנת "לאפשר" למדינה לשלם לקרובי הנפטר את מחיר ה"נדל"ן" שהוא תובע, בכדי שיוותר עליו
