הרב חיים נבון על תפקידה של האמנות
נתקלתי בטור של הרב חיים נבון מחודש מרץ בו הוא מערער על הראייה של האמנות כמשהו שתפקידו לזעזע:
"אני מסתייג מעצם התפקיד המרגיז־מתסיס־מחריב שהם מייעדים לאמנות. [...]
לְמה זה טוב? תאמרו: כדי לערער על המוסכמות. אבל כבר אין מוסכמות; הרגתם את כולן. אולי כדי לזעזע דעות קדומות? אך אחרי ציד־המכשפות של התקינוּת הפוליטית, הדעה הקדומה היחידה שנותרה ברשות הרבים שלנו היא שאין שום ערך לדעות קדומות. שוב ושוב מנסים אותם אמנים לטלטל אותנו בדיוק באותו כיוון, למתוח עוד ועוד את רף הגירוי עד לזרא, באותם מיצגים מזעזעים לעייפה. בסדר, זעזעתם.
על כך נוסיף, שהתרבות העכשווית מחקה את הגבול שפעם הבדיל בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה. למה רמברנדט הוא אמנות, וגרפיטי על תחנת אוטובוס לא? בעידן הפוסט־מודרני, כל ניסיון לדרג ולהבחין בין הגבוה לנמוך נתפס כמעשה כמעט אלים של כפיית הגמוניה תרבותית. [...]
יש תפקיד לאמנות; אבל אתם, האמנים, נטשתם אותו. כשאני מביט בציור של ורמיר, נשימתי נעתקת לנוכח כל היופי הזה. אני לומד ממנו איך אפשר לראות את העולם שלנו במבט אחר, איך מתחת לפשוט נחבא הנשגב. לא מצאתי ציור בן זמננו שמעניק לי את החוויה הזו. כשאני קורא את אלתרמן, אני משתאה לנוכח העוצמה המהממת של המילים המוּפזות והמפזזות. לא נתקלתי במשורר בן דורנו המתקרב לעוצמות הללו, או אפילו שואף להן."
מה דעתכם
נתקלתי בטור של הרב חיים נבון מחודש מרץ בו הוא מערער על הראייה של האמנות כמשהו שתפקידו לזעזע:
"אני מסתייג מעצם התפקיד המרגיז־מתסיס־מחריב שהם מייעדים לאמנות. [...]
לְמה זה טוב? תאמרו: כדי לערער על המוסכמות. אבל כבר אין מוסכמות; הרגתם את כולן. אולי כדי לזעזע דעות קדומות? אך אחרי ציד־המכשפות של התקינוּת הפוליטית, הדעה הקדומה היחידה שנותרה ברשות הרבים שלנו היא שאין שום ערך לדעות קדומות. שוב ושוב מנסים אותם אמנים לטלטל אותנו בדיוק באותו כיוון, למתוח עוד ועוד את רף הגירוי עד לזרא, באותם מיצגים מזעזעים לעייפה. בסדר, זעזעתם.
על כך נוסיף, שהתרבות העכשווית מחקה את הגבול שפעם הבדיל בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה. למה רמברנדט הוא אמנות, וגרפיטי על תחנת אוטובוס לא? בעידן הפוסט־מודרני, כל ניסיון לדרג ולהבחין בין הגבוה לנמוך נתפס כמעשה כמעט אלים של כפיית הגמוניה תרבותית. [...]
יש תפקיד לאמנות; אבל אתם, האמנים, נטשתם אותו. כשאני מביט בציור של ורמיר, נשימתי נעתקת לנוכח כל היופי הזה. אני לומד ממנו איך אפשר לראות את העולם שלנו במבט אחר, איך מתחת לפשוט נחבא הנשגב. לא מצאתי ציור בן זמננו שמעניק לי את החוויה הזו. כשאני קורא את אלתרמן, אני משתאה לנוכח העוצמה המהממת של המילים המוּפזות והמפזזות. לא נתקלתי במשורר בן דורנו המתקרב לעוצמות הללו, או אפילו שואף להן."
מה דעתכם