אני חושב שאתה לא צודק, אם תרשה לי
נתחיל מהעובדות: הרבנים החרדיים, כולם, פה אחד, מתנגדים בנחרצות לבנית בית מקדש שלישי. הסיבה המאד פשוטה היא, שאותה הלכה אורטודוקסית שמכוחה היהדות האורטודוסקית "מתגעגעת" לבית המקדש ומתפללת לקימומו מחדש, היא גם זו שקבעה קוים מאד ברורים לבנית בית מקדש. רוב מוחלט מבין רבני ישראל (דתיים וחרדים) רואים בבית מקדש השלישי משהו שיבנה "בידי שמים" ולא בידי אדם. חלק מהרבנות הדתית אמנם רואה את בנין בית המקדש כמשהו שאנו צריכים לבנות, אך גם אותו חלק מסכים לתנאי יסוד שאינם קיימים היום. עם ישראל, על פי ההגדרה ההלכתית, הוא טמא בטומאת מת. היות ואין "אפר פרה", הרי שגם אין דרך להחלץ מאותה טומאה ולהטהר. אלא, שההלכה אומרת שאם רוב העם טמא, מותר להקריב קרבנות וכו' ישנו זרם שנחשב קיצוני, ביהדות הדתית, שרואה בבנין בית מקדש השלישי משהו שחייב להעשות על ידי אדם. אותו זרם אומר כי בנית בית המקדש השלישי תביא לביאת המשיח ולגאולה השלמה. רוב הרבנים אינו מסכים לטענה זו ואינו תומך בשום אופן בבנית בית מקדש שלישי. הרבנים החרדים, בחלקם, מתנגדים לבנית בית מסיבה נוספת, פרגמטית יותר: במציאות, על מקום המקדש עומדים שני מסגדים שמכוחה של פוליטיקה (או שלא) הפכו להיות מקום קדוש למוסלמים. בנית בית המקדש תביא בהכרח להריסת המסגדים ולמלחמה. היות ואין אנו ראוים - או "לא קיבלנו ציווי אלקי" - לבנות את הבית, אסור לנו, לפי ההלכה, להסתכן במלחמה על בנינו. הנושא הזה מסובך דיו ונכתבו עליו ספרים שלמים. אבל לומר כי הרבנות האורטודוקסית מפחדת מבנין בית המקדש משום שסמכותה תאבד, היא לא רק שטות, זו גם בורות מוחלטת במעמדה של הרבנות האורטודוקסית ובעצמתה. כיום, אין שום דבר - מלבד תהליך האסימילציה שעובר חלק מהחברה החרדית - שיכול למוטט את הסמכות הרבנית. עובדה זו הוכיחה עצמה בכל המשברים שפקדו את הרבנות האורטודוקסית ושעדיין פוקדים אותה. היא בדרך כלל מתעצמת יותר ולא נחלשת. איני יודע מאיפה לקחת את המספרים עליהם אתה מדבר, בקשר לתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, אשמח אם תביא מקורות. מה שכן, מדינת ישראל לא פעלה בקשר לאורוטודוקסיה לפי המצב העולמי, אלא לפי המצב המיוחד בישראל - גם מבחינה מספרית (התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית מעולם לא היו חזקות בישראל. האורטודוקסיה, לעומתן, היתה כח חזק, גם פוליטית). מעמדו של הכהן, חזק עד היום, אם כי לא מבחינה פוליטית. חלק הזכויות שהיו לו בזמן הבית יש לו עד היום ומבחינה רוחנית, יאמר לך כל יהודי שהכהנים הם אחת השכבות החשובות ביותר בעם. רק אבהיר, כי במקור לכהן (גם לכהן גדול) אין שום סמכות פוליטית, גם סמכות דתית משמעותית אין לו. מאז ומעולם היו ביהדות מנהיגי דתיים לצד הכהנים הגדולים. מזמן כלשהו בבית שני (כנראה לאחר מלחמת החשמונאים ביוונים ועלייתם לכס המלכות לצד הכהונה) הם התחילו לצבור גם כח פוליטי. המנהיגות הדתית בעם ראתה צבירת כוחות זו בעין רעה מאד, שכן תוצאותיה מעולם לא היו טובות. זה בערך.