הקושיות שלא הציקו לאביי ורבא
מספר הרה"ח הרב יהודה שי' חיטריק: חסיד חב"ד, שהיה סוחר ביערות, רכש פעם יער בסביבות העיר פולוצק. עסקי היער התנהלו בימי החורף, כאשר השלג מכסה את פני הארץ וקל להגיע למעבה היער ולהוביל את העצים מן היער אל הנהר. בתחילת הקיץ היו מכינים מהעצים רפסודות, ומוליכים את העצים על-פני הנהר למקומות רחוקים. בשעות היום שהה החסיד ביער והשגיח על המלאכה ובערבים היה בא לבית הכנסת ולאחר תפילת ערבית היה מתיישב ללמוד. רוב הלומדים בבית הכנסת למדו בחברותות, אך היה שם זקן אחד שלמד לעצמו, משום שסבר שאין אף אחד מבין כל באי בית המדרש שישווה לו ברמתו בידיעת התורה... כשראה הזקן שהחסיד לומד לעצמו, סבר שבוודאי אין הוא למדן גדול והוא מתבייש ללמוד עם חבר. ניגש הזקן אל החסיד והתחיל לתהות על קנקנו. כשגילה שהחסיד מופלג בידיעת התורה, הציע לו שילמד עמו בחברותא והחסיד הסכים. יום אחד, ראה החסיד שחבירו הזקן מתלבט האם לשאול אותו שאלה שמציקה לו מאוד. אמר לו החסיד: "למה תגמגם? – שאל מה שברצונך לשאול". אמר לו הזקן: "אגלה לפניך את תעלומות ליבי – אני מעיין בספרי חקירה והרבה קושיות מציקות לי, אך אינני מכיר אדם שיוכל לתרץ לי את הקושיות". אמר לו החסיד: "אמור לי את הקושיות ואולי אוכל לתרצן עבורך". אמר לו הזקן קושיה אחת והחסיד תירץ אותה. מאז והלאה היה הזקן מציע לחסיד מדי יום קושיה נוספת, והחסיד היה מתרץ אותה בטוב טעם, לשמחת ליבו של הזקן. ימי הפסח התקרבו והחסיד הודיע לזקן שהוא מתכונן לשוב לביתו. הפרידה היתה קשה מאוד. הזקן בכה ואמר: "עד עתה היה לי חבר טוב בלימוד הנגלה וגם תירצת לי את הקושיות בענייני חקירה. מה יהיה עכשיו?" אמר לו החסיד: "אתן לך עצה טובה – סע אל הרבי [=ה"צמח צדק"] לליובאוויטש והוא יתרץ עבורך את כל הקושיות". לקראת חג השבועות נסע החסיד אל הרבי לליובאוויטש והנה הוא פוגש את הזקן מפולוצק. וכך סיפר לו הזקן: "לאחר חג הפסח נסעתי לליובאוויטש ונכנסתי אל הרבי ליחידות. כשהתאוננתי בפני הרבי על הקושיות שמציקות לי בענייני חקירה, אמר לי הרבי: 'לאביי ורבא לא היו קושיות בענייני חקירה, ולמה לך קושיות?' ... באותו רגע עזבו אותי כל הקושיות, ומאז ועד עתה אני שוקד על לימוד הדא"ח (דברי אלוקים חיים = פנימיות התורה = חסידות)...
מספר הרה"ח הרב יהודה שי' חיטריק: חסיד חב"ד, שהיה סוחר ביערות, רכש פעם יער בסביבות העיר פולוצק. עסקי היער התנהלו בימי החורף, כאשר השלג מכסה את פני הארץ וקל להגיע למעבה היער ולהוביל את העצים מן היער אל הנהר. בתחילת הקיץ היו מכינים מהעצים רפסודות, ומוליכים את העצים על-פני הנהר למקומות רחוקים. בשעות היום שהה החסיד ביער והשגיח על המלאכה ובערבים היה בא לבית הכנסת ולאחר תפילת ערבית היה מתיישב ללמוד. רוב הלומדים בבית הכנסת למדו בחברותות, אך היה שם זקן אחד שלמד לעצמו, משום שסבר שאין אף אחד מבין כל באי בית המדרש שישווה לו ברמתו בידיעת התורה... כשראה הזקן שהחסיד לומד לעצמו, סבר שבוודאי אין הוא למדן גדול והוא מתבייש ללמוד עם חבר. ניגש הזקן אל החסיד והתחיל לתהות על קנקנו. כשגילה שהחסיד מופלג בידיעת התורה, הציע לו שילמד עמו בחברותא והחסיד הסכים. יום אחד, ראה החסיד שחבירו הזקן מתלבט האם לשאול אותו שאלה שמציקה לו מאוד. אמר לו החסיד: "למה תגמגם? – שאל מה שברצונך לשאול". אמר לו הזקן: "אגלה לפניך את תעלומות ליבי – אני מעיין בספרי חקירה והרבה קושיות מציקות לי, אך אינני מכיר אדם שיוכל לתרץ לי את הקושיות". אמר לו החסיד: "אמור לי את הקושיות ואולי אוכל לתרצן עבורך". אמר לו הזקן קושיה אחת והחסיד תירץ אותה. מאז והלאה היה הזקן מציע לחסיד מדי יום קושיה נוספת, והחסיד היה מתרץ אותה בטוב טעם, לשמחת ליבו של הזקן. ימי הפסח התקרבו והחסיד הודיע לזקן שהוא מתכונן לשוב לביתו. הפרידה היתה קשה מאוד. הזקן בכה ואמר: "עד עתה היה לי חבר טוב בלימוד הנגלה וגם תירצת לי את הקושיות בענייני חקירה. מה יהיה עכשיו?" אמר לו החסיד: "אתן לך עצה טובה – סע אל הרבי [=ה"צמח צדק"] לליובאוויטש והוא יתרץ עבורך את כל הקושיות". לקראת חג השבועות נסע החסיד אל הרבי לליובאוויטש והנה הוא פוגש את הזקן מפולוצק. וכך סיפר לו הזקן: "לאחר חג הפסח נסעתי לליובאוויטש ונכנסתי אל הרבי ליחידות. כשהתאוננתי בפני הרבי על הקושיות שמציקות לי בענייני חקירה, אמר לי הרבי: 'לאביי ורבא לא היו קושיות בענייני חקירה, ולמה לך קושיות?' ... באותו רגע עזבו אותי כל הקושיות, ומאז ועד עתה אני שוקד על לימוד הדא"ח (דברי אלוקים חיים = פנימיות התורה = חסידות)...