הפיברו שלי...
היי..
אני בת 29, מורה..
לפני 3 שנים אובחנתי, לפני שנה חוויתי התפרצות של המחלה..
אצלי זה בא בכל הכוח, כאבי תופת בכל הגוף, כל בוקר לקום בלי יכולת לזוז, שמשתחררת רק אחרי הרבה זמן וזה אם בכלל..
דלקות פרקים נודדות בגוף, כאבי ראש, בעיות שינה ועייפות תמידית- אני פשוט ככככככל הזמן עייפה! כל הזמן..
חוסר חשק ליחסי מין( זה מממממש כואב! כואב עד כדי כך שאני סובלת) והכי גרוע- דיכאון... שאני לא נוטה להראות כלפי חוץ.
המשפטים שאני נוטה לשמוע מהמשפחה.. המשפטים כמו:" די נו! זה רק מחבת! לא יכול להיות שאת לא יכולה להרים את זה."
"תפסיקי להתלונן כל הזמן, עוד יחשבו שאת חולנית"
"נו, גם לי כואב, קומי ותורידי את הזבל."
האי יכולת הזו להבין גם אחרי שהסברתי, שבאמת כואב לי. כואב לי הכל, כואב לי לזוז, כואב לי להתיישר, כואב לי. כל מכה-אני מרגישה פי מליון!
והכי הכי... זה שאני לא יכולה לספר לבן הזוג שלי, כי אני מפחדת שילך...( אנחנו קצת יותר מחצי שנה יחד) כולם אומרים לי לא לספר לו. שהוא יברח. אני מפחדת שילך.
זה לחיות ולא לחיות. זה לקום בבוקר ולדעת שאני חצי מתפקדת.
זה לרדת מ- 4 פעמים לפחות של ספורט בשבוע לקושי אחד בשבועיים-כי כואבות לי הרגליים בצורה שהן כאילו לא מחזיקות אותי.
זה לא לישון, נדודי שינה.... זה לא לתפקד. נהייתי חצי בן אדם.
אני לא יודעת מה לעשות יותר.
היי..
אני בת 29, מורה..
לפני 3 שנים אובחנתי, לפני שנה חוויתי התפרצות של המחלה..
אצלי זה בא בכל הכוח, כאבי תופת בכל הגוף, כל בוקר לקום בלי יכולת לזוז, שמשתחררת רק אחרי הרבה זמן וזה אם בכלל..
דלקות פרקים נודדות בגוף, כאבי ראש, בעיות שינה ועייפות תמידית- אני פשוט ככככככל הזמן עייפה! כל הזמן..
חוסר חשק ליחסי מין( זה מממממש כואב! כואב עד כדי כך שאני סובלת) והכי גרוע- דיכאון... שאני לא נוטה להראות כלפי חוץ.
המשפטים שאני נוטה לשמוע מהמשפחה.. המשפטים כמו:" די נו! זה רק מחבת! לא יכול להיות שאת לא יכולה להרים את זה."
"תפסיקי להתלונן כל הזמן, עוד יחשבו שאת חולנית"
"נו, גם לי כואב, קומי ותורידי את הזבל."
האי יכולת הזו להבין גם אחרי שהסברתי, שבאמת כואב לי. כואב לי הכל, כואב לי לזוז, כואב לי להתיישר, כואב לי. כל מכה-אני מרגישה פי מליון!
והכי הכי... זה שאני לא יכולה לספר לבן הזוג שלי, כי אני מפחדת שילך...( אנחנו קצת יותר מחצי שנה יחד) כולם אומרים לי לא לספר לו. שהוא יברח. אני מפחדת שילך.
זה לחיות ולא לחיות. זה לקום בבוקר ולדעת שאני חצי מתפקדת.
זה לרדת מ- 4 פעמים לפחות של ספורט בשבוע לקושי אחד בשבועיים-כי כואבות לי הרגליים בצורה שהן כאילו לא מחזיקות אותי.
זה לא לישון, נדודי שינה.... זה לא לתפקד. נהייתי חצי בן אדם.
אני לא יודעת מה לעשות יותר.