"הערצה יוצרת" - תופעת ה"פאן פיקשן"
במוסף "שבת" של לפני שבועיים התפרסמה סקירה של בכל סרלואי על הספר "מעריצה" מאת ריינבו ראוול, שעוסק בחייה של נערה שחייה סובבים סביב כתיבת fan fiction (ספרות מעריצים) הממוקמת בעולם של סדרת הספרים האהובה עליה:
https://musaf-shabbat.com/2017/02/19/הערצה-יוצרת-בכל-סרלואי/
סרלואי כותבת:
עם הקצב המהיר של התפתחות האינטרנט נולדה סוגה תרבותית שלמה בשם פאן פיקשן (fan fiction) – ספרות מעריצים. לפאן פיקשן עולם מונחים וכללים משלה: ישנו הקאנון – היצירה המקורית שאיש אינו יכול לערער עליה; הפאנדום (fan kingdom) – העולם העלילתי החדש שאותו יוצרים המעריצים, הבנוי על הקאנון ויש בו שיפים – מערכות יחסים חדשות (מן המילה relationship) או פרטי עלילה חדשים; אפשר לעשות בו צדק עם דמויות שוליות או מרושעות ועוול לדמויות המוכרות והאהובות. הפאנדום הוא תרבות נלווית לספרות המודפסת וחלק ממנה – זה שאינו לוקה במחלות ילדות של כותבים או פורנוגרפיה – ראוי לקריאה כפרשנות או כמעט כיצירה בפני עצמה.
הפאן פיקשן עונה על צורך רגשי חזק, וכתופעות אינטרנט רבות אחרות הוא ממכר מאוד. מעריצים רבים מוצאים את עצמם בו, כיוון שהוא מייצר עבורם חלופה למציאות הקיימת: הפאנדום סביב יצירה מסוימת הוא הרחבת האסקפיזם של העולם הדמיוני הקיים והעמקה שלו, והוא מאפשר לאדם השקוע בחיי לימודים ועבודה (גם מבוגרים כותבים, קוראים ומתמכרים) לשקוע בעולם דמיוני. הספרות הפנטסטית הרווחת כל כך היום, שמספקת את דרישת הבריחה של האדם ואת הצורך שלו בגיבורים פגומים וגדולים מהחיים, מציעה רק אפשרות מוגבלת. בעולם ספרות החובבים שברשת, האפשרות הזו היא אינסופית.
מה אתם אומרים על תופעת ספרות המעריצים? האם אתם כותבים או קוראים סיפורים מסוג זה?
במוסף "שבת" של לפני שבועיים התפרסמה סקירה של בכל סרלואי על הספר "מעריצה" מאת ריינבו ראוול, שעוסק בחייה של נערה שחייה סובבים סביב כתיבת fan fiction (ספרות מעריצים) הממוקמת בעולם של סדרת הספרים האהובה עליה:
https://musaf-shabbat.com/2017/02/19/הערצה-יוצרת-בכל-סרלואי/
סרלואי כותבת:
עם הקצב המהיר של התפתחות האינטרנט נולדה סוגה תרבותית שלמה בשם פאן פיקשן (fan fiction) – ספרות מעריצים. לפאן פיקשן עולם מונחים וכללים משלה: ישנו הקאנון – היצירה המקורית שאיש אינו יכול לערער עליה; הפאנדום (fan kingdom) – העולם העלילתי החדש שאותו יוצרים המעריצים, הבנוי על הקאנון ויש בו שיפים – מערכות יחסים חדשות (מן המילה relationship) או פרטי עלילה חדשים; אפשר לעשות בו צדק עם דמויות שוליות או מרושעות ועוול לדמויות המוכרות והאהובות. הפאנדום הוא תרבות נלווית לספרות המודפסת וחלק ממנה – זה שאינו לוקה במחלות ילדות של כותבים או פורנוגרפיה – ראוי לקריאה כפרשנות או כמעט כיצירה בפני עצמה.
הפאן פיקשן עונה על צורך רגשי חזק, וכתופעות אינטרנט רבות אחרות הוא ממכר מאוד. מעריצים רבים מוצאים את עצמם בו, כיוון שהוא מייצר עבורם חלופה למציאות הקיימת: הפאנדום סביב יצירה מסוימת הוא הרחבת האסקפיזם של העולם הדמיוני הקיים והעמקה שלו, והוא מאפשר לאדם השקוע בחיי לימודים ועבודה (גם מבוגרים כותבים, קוראים ומתמכרים) לשקוע בעולם דמיוני. הספרות הפנטסטית הרווחת כל כך היום, שמספקת את דרישת הבריחה של האדם ואת הצורך שלו בגיבורים פגומים וגדולים מהחיים, מציעה רק אפשרות מוגבלת. בעולם ספרות החובבים שברשת, האפשרות הזו היא אינסופית.
מה אתם אומרים על תופעת ספרות המעריצים? האם אתם כותבים או קוראים סיפורים מסוג זה?