א. עד תחילת שנות ה-80, צינור המים שימש כהארקה לבית.
אי שלמות הצינור (אפילו בשל ניתוק שעון המים), ביטל את רצף ההארקה,
ולכן קיים אותו מגשר, שנמצא במקביל לשעון המים. זאת ע"מ לשמר את
רצף ההארקה, גם כאשר אנשי המים של הרשות באים להחליף שעון.
במו עיניי ראיתי שרברב שניתק צינור מים, ובעת שאחז בשתי ידיו בשני חלקי
הצינור, הוא התחשמל (כמעט למוות), ורק בדרך נס (ותושיה של הרגע האחרון)
הוא ניצל.
ב. מתחילת שנות ה-80, יצאה תקנה שמנחה על ביצוע הארקת יסודות. תהליך
ביצוע הארקת היסודות דורש הכנה מיוחדת, וחברת החשמל מקפידה לבדוק
את הארקת היסודות בדיקה מחמירה ומיוחדת.
ג. אבל: בתים שנבנו לפני שנות ה-80 ועברו שיפוץ, לא נדרשו לעבור להארקת
יסודות, מכיוון שדי ברור שלא בוצעו יסודות חדשים גם בבית המשופץ.
ד. בבתים שבהם הוגדל החיבור לרשת, נדרשו הדיירים לבצע שיפור/ים של
ההארקה: השיפורים היו:
1.הוספת מוט (או מוטות) הארקה, כדי לשפר הולכה לאדמה. ככל שהאדמה
סלעית ויבשה יותר, כך נדרשו יותר מוטות שכאלה.
2. מעבר להסתמכות על צינור המים (בהנחה שהוא מברזל), נדרשו הדיירים גם
לחפור תעלה ולהטמין בה כבל נחושת שזור 25 ממ"ר ללא בידוד, מהבית עד שעון
המים. כך הם שיפרו מצב בו תיווצר חלודה באזורי החיבור של צינורות הברזל, דבר
שיפגע בעתיד (או שכבר פוגע) ביכולת ההולכה של הצינור, וכן. אם ביום מן הימים
יוחלף הצינור לצינור פלסטי, יישמר כך רצף ההארקה עד השעון.
אז רק במידה שקיים כבר כבל כזה, או במידה שקיימת בבית הארקת יסודות,
תהיה פטור מהנחת כבל כאמור. אבל במידה שבבית לא קיימת הארקת יסודות,
ולא הונח באדמה כבל נחושת שכזה, חשוב שתדאג להנחת הכבל.
אז גם אם לא תתבצע בדיקה של רציפות ההארקה, בטיחותך ובטיחות בני משפחתך
תצדיק את התהליך, וחשוב שלא תנסה "לחפף". הארקה טובה = בטיחות של כל
בני ו/או באי הבית, והשקט הנפשי שווה הכל.