הפואנטה היא פשוטה מאוד....
בהשקפת הרצף האריסטוטלית הקדומה, נעו הכוכבים במסלולים מעגליים מושלמים. הקו העגול "שלט" בשמיים, והציג בכך את הצורה המושלמת - המעגל. זו הייתה תנועתם הטבעית של הכוכבים, בקו עגול,- ולא בקו ישר ולא בקו עקום. תנועה טבעית מתרחשת מעצמה לנצח, ותנועת הכוכבים היא נצחית. רעיון זה החזיק מעמד שנים רבות, עד שבא ניוטון , והוא קבע שתנועתם הטבעית של הכוכבים היא לא בקו עגול, אלא בקו ישר. לאחר קביעה זו ופיתוחה, החליפה השקפת ניוטון את ההשקפה האריסטוטלית. בהתחלה בהתחלה...על פי ההשקפה הניוטונית - , כאשר נתוני הבריאה העניקו לכוכב תנועה, הוא ינוע בקו ישר לנצח. תנועה טבעית זו לא מתגלה לנו, כיוון שכוח המשיכה הניוטוני מכופף מסלולי תנועה טבעיים בקו ישר, והוא הופך אותם למסלולי תנועה מאולצים בקו כמעט מעגלי. (קו אליפסי) בעזרת כוח המשיכה המטאפיסי, ותנועה טבעית ונצחית של כוכבים בקו ישר, הצליח ניוטון לתאר את מבנה היקום, ותיאור זה השיג התאמה עם תגליותיהם של קפלר וגלילי. והנה באה השקפת רצף חדישה - " התחדשות" - המבוססת על כמה רעיונות אריסטוטליים, והיא טוענת כי תנועתם הטבעית והנצחית של הכוכבים היא בקו עקום מרחבי, פתוח ולא סגור. התנועה הטבעית והנצחית של הכוכבים היא לא בקו עגול, ולא בקו ישר הנהפך בכוח לקו אליפסי. התנועה הטבעית והנצחית של הכוכבים היא בקו עקום מרחבי. תנועה טבעית בקו עקום מרחבי, מתאימה לכל התצפיות ולחוקי קפלר, והיא עומדת בהתאמה עם התצפית האמפירית של התרחבות היקום. חנועה טבעית בקו עקום מרחבי מבטלת את הצורך במושג המטאפיסי של "כוח משיכה". זוהי הפואנטה, והייתי בטוח שהיא תעלה מעצמה. ומכיוון שלא עלתה, (במשך כמה ימים) חרגתי קצת ממצב של "משתתף פסיבי" והוספתי את הידיעה הזו, על תנועתם הטבעית והנצחית של הכוכבים, על פי קו ישר, קו עגול, וקו עקום. מבנה היקום ותנועותיו הטבעיות, הוא הוא הטעם להצגת מכלול הידיעות על הקו הישר, הקווים העגולים, והקווים העקומים. בתקווה להמשך דיון מעניין על תנועות הכוכבים ומבנה היקום. בברכה א עצבר