סיכום המשחק
מסוג המשחקים שקבוצה אחת עושה הכל נכון והשנייה כמעט שום דבר, אז קשה לצפות שהמשך הסדרה תיראה דומה. בכל זאת הקאבס צריכים להיות מעודדים מהיכולת שלהם בשני צדי המגרש.
 
קליבלנד עלתה באותה חמישייה כמו גיים 2 עם טריסטן תומפסון בעמדה 5. התקפית הם אשכרה הריצו תרגילים, תאמינו או לא. ראינו את היל וג'ייאר מקבלים כדור בתנועה off curl, ראינו פיק אנד רול של היל ולאב, חיתוכים באק דור של לברון, אקשן אוף דה בול שעירב את הקלעי הכי טוב (קורבר) והחוסם הכי טוב (נאנס) שגם התגלגל חזק לטבעת. הקאבס שיחקו חכם וחיפשו לערב את רוזייר ולכפות עליו לעשות חילוף ללברון או לאב, משם הם קיבלו שמירות כפולות ומסרו נכון. בקיצור- התקפה מתפקדת.
היו שני דברים בלבד שפחות אהבתי בהתקפה של קליבלנד- ISO של ג'ייאר שהם נקלעו לזה פעמיים-שלוש במשחק, והרכב משונה לטעמי בפתיחת הרבעים 2 ו-4: קלארקסון-קורבר-לברון-גרין-נאנס. למרות שההרכב הזה נראה די טוב בהגנה, וגם הצליח להשיג נקודות, אני לא חושב שהוא יכול לשרוד מבחינת ריווח בהתקפה.
 
הגנתית הקאבס גם שיחקו טוב מאוד למרות שבמקרה הזה אני מפנה את רוב האחריות לבוסטון, שפשוט התפשרו על זריקות לא טובות. המון ג'אמפרים אוף דה דריבל תחת שמירה, בפרט מרכוס סמארט שקבלת ההחלטות שלו הייתה ממש לא טובה אבל זה נכון לגבי רוב הסגל. בוסטון לא הניעו מספיק את הכדור ואפילו לא התעקשו מספיק על מיסמאצ'ים נוחים מבחינתם. בכל זאת צריך לציין לחיוב את ההאסל הכללי של קליבלנד שהיה בפירוש (ובאופן מפתיע) יותר גבוה משל בוסטון. לברון במשחקו הטוב ביותר מבחינת הלפ דיפנס קרא את המהלכים והיה מאוד פעיל בהגנה. לאב נתן contest טוב בטבעת והיה דומיננטי בריבאונד. היל וג'ייאר פשוט שיחקו חזק וטריסטן ונאנס הזיזו את הרגליים ומנעו משחקני הפרימטר של בוסטון נתיבים קלים לסל.
 
לברון היה ממש אומן במשחק הזה מבחינה התקפית. הוא אמנם לא קלע 40 אבל מה שהוא כן עשה זה להתעקש על פיק אנד רול באוריינטציה של כניסות לסל וחילק משם מסירות מדהימות. צריך לראות בהילוך איטי כדי להעריך כמו שצריך את הדיוק והתזמון של כמה מהמסירות שלו, שניפקו איזה 4 הטבעות במשחק ועוד הרבה מבטים טובים.
לאב גם כן במשחק אול אראונד יפה מאוד. הוא אמנם לא קלע באחוזים טובים אבל עשה לבוסטון בלגאן עם שילוב יפה של משחק פנים וחוץ, מסירות טובות המיד פוסט והגנה טובה.
 
קורבר לא היה מסוגל להחטיא, ג'ייאר קלע כמה סלים גדולים וג'ורג' היל שקלע את רוב הנקודות שלו בפתיחה עזר ללברון לנוח קצת על המגרש והזכיר שיש לקליבלנד עוד מוביל כדור.
טריסטן תומפסון ונאנס מילאו פונקציה דומה ובאמת טיי לו התעקש לשחק עם אחד מהם בכל רגע נתון, על חשבון הרכבי סופר-סמול שחטפו מבוסטון בצבע במשחקים הקודמים.
 
בצד של בוסטון כמעט שום דבר לא הלך. בחירת הזריקות הייתה לא טובה וגם מהמבטים הטובים שלהם הלכו החוצה. בראון הסתבך בבעיית עבירות, הורפורד היה אנמי בהתקפה והגנתית נאלץ להיעזר בביינס כדי להתמודד בריבאונד מול TT. בעוד שאין לי טענות לביינס הוא עוד יותר הקשה את החיים בהתקפה וסטיבנס ניסה לשחק עם מונרו שפשוט לא מתאים לסדרה הזאת.
לדעתי כל עוד בוסטון משחקת עם אחד מתוך ביינס/מונרו זה טוב מבחינת קליבלנד. אני בספק אם סטיבנס אוהב את ההרכבים האלה, יכול להיות שבמשחק הבא הוא יתייחס לבעיה הזאת עם יותר דקות של סמארט ב-PG על חשבון רוזייר, מה שיתן מענה חלקי לחיסרון שלהם בסייז כשהורפורד 5 וגם ימנע מקליבלנד לנצל את רוזייר בפוסט מול לברון ולאב כפי שעשו במשחק הזה. סוג של שתי ציפורים במכה אחת, במידה והסלטיקס באמת יחזיקו מעמד בריבאונד בהרכב כזה.
 
עוד כמה נקודות קטנות:
- אוסמן קיבל צ'אנס במחצית הראשונה והיה אחלה. הקדים את רודני הוד ברוטציה.
- כפי שצוין פה כבר השיפוט היה ביתי.
- זה כל-כך הפתיע אותי אז אציין זאת שוב- קליבלנד שיחקה יותר חזק מבוסטון. הם לא הורידו את הרגל מהגז גם ביתרון 20. ברבע השלישי זה בכלל בלט שהסלטיקס הפסיקו לסגור חזק את הקלעים ולמעשה הרימו ידיים.
- לברון שיחק 38 דקות במשחק של 30 הפרש. אני חושב שזו הייתה תצוגת אימון מצוינת של טיי לו, למשל ההרכב של קליבלנד בפתיחת רבעים 2 ו-4 עבד כי הם התמקמו מאוד נכון על המגרש. ההערה היחידה היא שללברון הייתה הזדמנות לרדת לנוח 9 דקות לסיום בהפרש 30, ולו חיכה איתו עוד 3 דקות מיותרות על המגרש.