חיסכון פרטי וביטוח פרטי - הם הרע במיעוטו
כבר ב1985 היה לנו מיתון מקומי, הדומה למיתון הצפוי,
המסקנה מכך הייתה שצריך להעביר את הפנסיונרים מהסתמכות על ממשלה לעבר שוק ההון,
והצעדים של חיסכון כפוי - הם עדיפים על החלופות (קריסה של הזקנים, קריסה פוליטית בגלל המוני מתרוששים, רצף משברים שלא ניתן לצאת מהם).
הבעיה שלי עם חיסכון כפוי - מינורית, כי היא מלווה בכך שהמדינה לא ממסה את הכסף, שנשאר ברובו שלי (אני במסלולים הממקסמים את המניות, מתוך הבנה ש30% עדיין מושקע באג"ח ממשלתי בתנאים עדיפים - שגם להם יש יתרון מסויים בחלופות מסויימות).
כן מפריע לי שהמדינה לא מאפשרת לי לחסוך כרצוני (למשל לקנות נדל"ן מניב) כערוץ חיסכון מוכר.
באופן דומה - אם היית באמת ליברטן,
היה צריך להיות לך ברור שהמעבר מסיעוד בתשלום המדינה (מה שבפועל יש היום, והוא גרוע אבל כולם משלמים עליו הרבה במיסים),
לעבר ביטוח סיעודי - שבו אנשים משלמים על השירות שינתן להם,
זה בדיוק ההפך מסעד כפוי.
כליברטן,
- אני מאמין בכך שהמדינה צריכה להפסיק להיות ספקית סעד ורווחה,
- אני מאמין שהדרך לעשות זאת - מתחילה בפנסיה פרטית (שניתן אך לא מומלץ לפדות) לכל שכיר במשק, וביטוח סיעודי פרטי (שמומלץ אך לא מחוייב לרכוש),
- זאת כתחליף לשירותים ממשלתיים גרועים שיש היום.
- ומתוך הבנה שכל מצב אחר בו המדינה תפסיק להיות ספקית סעד - ילווה בכאוס פוליטי, מאותם ציבורים שידרשו את אותו סעד ויצביעו בהתאם.
- אני ממש לא אוהב את הצעדים האחרונים לחיוב עצמאים לרכוש פנסיה - כי זאת פגיעה בדיוק בציבור הליברטני הקלאסי, שאמור לחנך ולתת דוגמא חיובית לציבור השכירים:
אותם עצמאיים הם אנשים שלקחו אחריות פיננסית מלאה על חייהם.
היות ואתה מתנגד לביטוחים פרטיים ופנסיה פרטית,
אתה לא מייצג כל ליברטן.
אתה רק מאמין שניתן לחזור למצב שהיה במאה ה19 בלי לעבור באף שלבי ביניים של גמילה וחינוך הציבור לעצמאות,
זה מאוד נאיבי,
וממש לא הגיוני.
