בדיקת שמיעה וניתוח
אני שומעת שאת עדיין מתלבטת בעניין הניתוח, ושאת לא בטוחה שהבדיקות מדוייקות.
גם אנחנו לא הבנו איך נצפתה ירידה כל כך משמעותית (40-50%) ולמרות זאת הילדה הייתה שרה שירים שהיא שמעה בצורה די מדוייקת. הרופא אמר שהלקות לא מתבטאת בהכרח בירידה ממשית ב"ווליום" של השמיעה, אלא בעיוות של מה ששומעים: כמו לשמוע מתחת למים. אני לא יודעת אם הדימוי הזה מדוייק, אבל הוא די הסביר לנו למה אנחנו מרגישים שהיא שומעת, אבל לא במדוייק. הבן שלך אינטילגנטי, ויודע איך נשמע השם שלו, זה הגיוני שהוא מצליח לקשר בין השם / הכינוי שלו / הקול שלכם להתייחסות אליו , ואולי מכאן ההרגשה ש"הוא שומע בסדר".
אולי הפרספרטיבה של חצי שנה אחרי הניתוח תעזור: אני יכולה לומר שהייתה קפיצה מאוד משמעותית בדיבור שלה, וירידה יחסית בתסכולים ובטנטרומים. היא עדיין לא הדביקה את הפער, ועוד שבועיים אנחנו הולכים לעוד בדיקת שמיעה כי יש לנו תחושה שיש ירידה מסויימת שוב, אבל בסך הכל הניתוח "עבד", וה"מחיר" היה בהחלט שווה את זה: היא לא הייתה בטראומה אחרי הניתוח, שכחה אותו אחרי יומיים, חזרה כמעט מייד לתפקוד (ואנחנו עשינו במקביל גם ניתוח של האדנואיד שהוא כנראה ה"קשה" יותר משתי הפרוצדורות), יש קפיצה משמעותית בדיבור, ובעיקר - תחושה שהיא פחות מתוסכלת ומצליחה יותר להביע את עצמה. שום דבר לא קרה ביום אחד, זה תהליך, אבל תהליך משמעותי ביותר.
החלק הכי מטריד, במיוחד בהתחלה, עבורה ועבורנו, זה סיפור האטמים באזנים באמבטיה, ועוד מעט בבריכה. אבל די התרגלנו.
את חוששת מניתוחים חוזרים. גם אני לא שמחה לעבור את הניתוח שוב, אבל בעיני זה שעשינו ניתוח אחד זו לא התחייבות לניתוחים הבאים. אם נזדקק לעוד ניתוח - והדיבור יהיה במצב סביר, יכול להיות שבפעם הבאה ניתן עוד צ'אנס לטיפולים תרופתיים, לפני הפרוצדורה הניתוחית. תמיד תוכלי לחזור שוב לנסות לטפל באמצעים אחרים, או לטיפול תרופתי קונבנציונאלי.
אני מבינה את החשש מהניתוח, ואת זה שאת "לא בטוחה" ולא שלמה ב - 100%. זה באמת נורא מפחיד, ואף אחד לא יכול להבטיח לך שיהיה בסדר. אישית, אני חושבת, שעשית כל מה שהיית יכולה לעשות, ושאולי כדאי לפחות לבחון את האופציה הניתוחית הזו מתוך עמדה קצת יותר חיובית, לפני שאת שוללת אותה.
בהצלחה.