yehudit4god
New member
החל ממחר
והחל ממחר
אני אפסיק לכתוב
אתחיל לשכוח
אנשים ורגעים וסצינות מסרט ישן
אמא ואני, עוגיות חמאה על השטיח בסלון.
את כוס המים האחרונה שהבאתי לך.
המורפיום וההזיות, את השלום שלא אמרת והמכתב שלא השארת לי בנשימה האחרונה. את הרגע שקברו אותך באדמה.
ואשכח את פניהם של כל מי שהחרים.
את הרגע בכתה כשעשיתם ממני צחוק, את המסיבה שסילקו אותי ממנה והאירועים שלא הוזמנתי אליהם.
לג בעומר, 1990.
יום ההולדת של ד על המדרגות בדופלקס.
את הנסיעות לחוף.
את השקר הגדול של ל'.
את הנסיונות הכושלים להשתייך.
את הרוע של מי שקראו לעצמם משפחה.
את הרגעים בעבודה כשהושפלתי מול כולם, את השתיקה שלי, את הניצול שלך והלשון החדה 'חברה' יקרה . איך סילקת אותי מול כולם...
אני אשכח הכל מחר.
וממחר אצליח להפסיק לחלוטין לפגוע באחרים, גם לא בטעות. גם לא בתמימות. לא אפגע באף אחד ושום דבר. והנשמה תהיה חדשה החל ממחר, טהורה וטובה ויפה. נקייה.
וכל הנסיונות לא יחלחלו פנימה.
אשאר מי שאני.
לא תצליחו לשנות את מי שאני לעולם ולא משנה כמה חיצים יריתם עליי.
כי החל ממחר אצליח לשים את מחר בעתיד והעבר ישאר אתמול ואצליח לחיות את הרגע והמקום שבו אני נמצאת.
אין לכם שום השפעה על מחר.
כי החל ממחר אפסיק לכתוב כי לא יהיה על מה. כי זה יהיה עוד יום רגיל. בלי מחשבות, בלי כאב,בלי חרטה ובלי אנשים.
לא יהיה מה לומר יותר.
החל ממחר אסלח לי על הכל, ואניח גם למי שלא סלח. משחררת את השדים.
מחר אראה אחרת.
וממחר גם לכם יהיה טוב יותר.
טוב יותר בלעדיי, ולא אתקשר ולא אדבר ואפסיק לרדוף ולנסות להפגש או לדבר.
החל ממחר אלמד לזהות רמזים.
אז החל ממחר לא תצטרכו לחפש תירוצים כדי להתחמק מעוד שיחה איתי. לא אקח מזמנכם יותר משכבר לקחתי.
לא אתקשר אליכם עוד לעולם.
אם אתם צריכים משהו ממני, אני עדיין שם באותה הכתובת ואולי נראית כמו אתמול. אבל ממחר לא אזכור כלום.
אתם שייכים לעבר.
תצטרכו להזכיר לי מה אתם בשבילי.
כי אין לכם יותר הגדרה, ואין לי יותר ציפיות וגם לא כעס.
אתם לא שייכים לי ואני לא שייכת לאף אחד.
ללא מילים
ללא זכרונות
ללא ציפיות.
ללא תנאים
ללא הבטחות
כל דבר אפשרי החל ממחר.
ופתאום מחר נראה לי כמו יום גדול.
רגע ששווה להתעורר בעבורו
והחיים כבר יפים יותר
כשמשחררים אותכם ואת כל הרוע.
כי בתוך בועה קטנה שיצרתי לעצמי.
הכל טוב. הכל שקט. גן עדן קטן בתוך גהנום גדול. וזה אפשרי רק כי אתם כבר לא שם. כי שיחררתי אותכם ואתם לא חלק מחיי.
משוחררים.
והחל ממחר
אני אפסיק לכתוב
אתחיל לשכוח
אנשים ורגעים וסצינות מסרט ישן
אמא ואני, עוגיות חמאה על השטיח בסלון.
את כוס המים האחרונה שהבאתי לך.
המורפיום וההזיות, את השלום שלא אמרת והמכתב שלא השארת לי בנשימה האחרונה. את הרגע שקברו אותך באדמה.
ואשכח את פניהם של כל מי שהחרים.
את הרגע בכתה כשעשיתם ממני צחוק, את המסיבה שסילקו אותי ממנה והאירועים שלא הוזמנתי אליהם.
לג בעומר, 1990.
יום ההולדת של ד על המדרגות בדופלקס.
את הנסיעות לחוף.
את השקר הגדול של ל'.
את הנסיונות הכושלים להשתייך.
את הרוע של מי שקראו לעצמם משפחה.
את הרגעים בעבודה כשהושפלתי מול כולם, את השתיקה שלי, את הניצול שלך והלשון החדה 'חברה' יקרה . איך סילקת אותי מול כולם...
אני אשכח הכל מחר.
וממחר אצליח להפסיק לחלוטין לפגוע באחרים, גם לא בטעות. גם לא בתמימות. לא אפגע באף אחד ושום דבר. והנשמה תהיה חדשה החל ממחר, טהורה וטובה ויפה. נקייה.
וכל הנסיונות לא יחלחלו פנימה.
אשאר מי שאני.
לא תצליחו לשנות את מי שאני לעולם ולא משנה כמה חיצים יריתם עליי.
כי החל ממחר אצליח לשים את מחר בעתיד והעבר ישאר אתמול ואצליח לחיות את הרגע והמקום שבו אני נמצאת.
אין לכם שום השפעה על מחר.
כי החל ממחר אפסיק לכתוב כי לא יהיה על מה. כי זה יהיה עוד יום רגיל. בלי מחשבות, בלי כאב,בלי חרטה ובלי אנשים.
לא יהיה מה לומר יותר.
החל ממחר אסלח לי על הכל, ואניח גם למי שלא סלח. משחררת את השדים.
מחר אראה אחרת.
וממחר גם לכם יהיה טוב יותר.
טוב יותר בלעדיי, ולא אתקשר ולא אדבר ואפסיק לרדוף ולנסות להפגש או לדבר.
החל ממחר אלמד לזהות רמזים.
אז החל ממחר לא תצטרכו לחפש תירוצים כדי להתחמק מעוד שיחה איתי. לא אקח מזמנכם יותר משכבר לקחתי.
לא אתקשר אליכם עוד לעולם.
אם אתם צריכים משהו ממני, אני עדיין שם באותה הכתובת ואולי נראית כמו אתמול. אבל ממחר לא אזכור כלום.
אתם שייכים לעבר.
תצטרכו להזכיר לי מה אתם בשבילי.
כי אין לכם יותר הגדרה, ואין לי יותר ציפיות וגם לא כעס.
אתם לא שייכים לי ואני לא שייכת לאף אחד.
ללא מילים
ללא זכרונות
ללא ציפיות.
ללא תנאים
ללא הבטחות
כל דבר אפשרי החל ממחר.
ופתאום מחר נראה לי כמו יום גדול.
רגע ששווה להתעורר בעבורו
והחיים כבר יפים יותר
כשמשחררים אותכם ואת כל הרוע.
כי בתוך בועה קטנה שיצרתי לעצמי.
הכל טוב. הכל שקט. גן עדן קטן בתוך גהנום גדול. וזה אפשרי רק כי אתם כבר לא שם. כי שיחררתי אותכם ואתם לא חלק מחיי.
משוחררים.