החלטתי להתגרש

[rom777]

תראה חבר

מאחר ואינך מכיר את הדמיון הפרוע שלי כמו את המצב שבו אני נמצא ולכן עצותייך מעט לוקות בחסר במיוחד לאור העובדה שאני מאוד רציונלי בהחלטתי , מן הסתם ידוע לי שלא הכל דבש ובכל מקום יהיו בעיות אבל בסופו של דבר צריך לראות שסך החוסרים לא עולה על השלם , יש דברים שמאפשרים להמשיך איתם ויש שלא .

אני חושב שאתה טועה לגבי הקשר עם הילדים , הילדים לא יאבדו את אבא שלהם , אישתי אישה חזקה ותדע להתמודד ואני אתן לה את כל העזרה הדרושה במיוחד בגידול הילדים .

פרידה לא באה בחשבון , מטרת הגירושין היא למצוא דרך חדשה וגם בת זוג חדשה שתדע להכיל ולהבין אותי כמו שאני אכיל ואבין אותה .

האנלוגיה לנידה זה נחמד אבל שבוע וחצי עד למקווה זה לא 3 חודשים .

אני ממש לא מחפש שאישתי תקבל מכה , זאת לא דרך החיים שלי , אני לא נוקם ולא מחפש לפגוע בה , מעבר ל״הנחתת הגירושין״

תודה לך

 

[rom777]

החלטתי להתגרש

אחרי 15 שנות נישואים ו3 ילדים הגעתי להחלטה שזהו ואני לא יכול להמשיך יותר, במשך השנים היו לנו עליות ומורדות אבל ב3 שנים האחרונות משהו כבה בי סופית ואני לא יכול יותר, הרבה פעמים ניסיתי לדבר ניסיתי לדחוף וניסיתי לתקן ולא הלך .

השבוע הפלתי עליה את הפצצה , נקרע לי הלב , אני אוהב אותה אבל לא בתור בת זוג , אני רוצה שתהיה מאושרת משהו שאני לא יכול לתת לה ומגיע לה !
בנוסף יש את הילדים שתי בנות בנות 11 ו6 ותינוק בן 8 חודשים , אני יודע שחלק כבר מעכשיו יפסלו אותי וזה בסדר , הילדים שלי זה הכל בשבילי אבל לפי ראות עיניי אבא לא מתפקד לא שווה להם וזה מה שקורה איתי היום .

אישתי לא קיבלה את זה הכי טוב , טוענת שאוהבת אותי ומוכנה להילחם , בתוך תוכי אני חושב שהיא פשוט לא רוצה להתמודד מול החברים והמשפחה , מה גם שאני לא רוצה להשלות אותה ולתת לה הרגשה שיהיה בסדר כשאני יודע בתוכי שאין דרך חזרה, המשקעים רבים מידי וכבדים מדי.

כמו שכתבתי אני מוכן לתת הכל ולעשות הכל בשביל שיהיה להם טוב וכמובן גם לי , אני אובד עצות לגבי איך להתחיל את התהליך ? האם לפנות לבד לבית הדין הרבני או שעדיף שלא , מגשר כן/לא. מפחידה אותי הפניה לעו"ד(ויסלחו לי כל עו"ד שבאתר) , אני מעוניין לדאוג ולוודא שקודם כל הם מסודרים וכמובן שאני לא אדון את עצמי לפשיטת רגל .

אשמח אם תפנו אותי למקורות מידע לקריאה שלא בלבלו ויעשו נזק שמשם אוכל ללמוד כיצד להתנהג כמו כן כל עצה תתקבל בברכה .

תודה.

 

[איבון10]

אולי תנסו ללכת לייעוץ זוגי?

 

[rom777]

אני יודע שזה יראה לא טוב

אבל אני לא רוצה , משהו בי מת ולא ניתן להחיות את זה , זאת הרגשה והבנה עצמית פנימית שלי . אולי זה קצת אגואיסטי לחשוב ולהרגיש ככה , אבל זאת הרגשה של שנים ולא של יום או חודש.
אני יודע שאני לא אוכל לעשות את זה ולא רוצה להשלות אותה ולתת לה תקווה כי אין דרך להחזיר את האהבה שלי אליה .

תודה בכל אופן.

 

[מתכנת הודי]

אני היית לוקח עו"ד כדי שלא יהיו אי הבנות

שיברון לב ושיברון כיס....

 

[ליאור המקורית8]

לא ציינת את גילך ואני מניחה שאתה דיי צעיר

מצד אחד אתה כותב "הרבה פעמים ניסיתי לדבר ניסיתי לדחוף וניסיתי לתקן ולא הלך ". מה שהבנתי מפה זה שניסית לגרום לכך שאשתך תשתנה? באיזה מובן?
מצד שני אתה כואב שהאהבה מתה. זה עצוב . מאידך אפשר ללמוד לאהוב ולהוקיר ולכבד מחדש עם קצת השקעה של שניכם.
3 ילדים קטנים הכוללים תינוק זו אחריות גדולה .

החיים לא מורכבים רק מאהבה. חיים משותפים כוללים בתוכם חיבה, חברות (הכי חשוב), כבוד, הערכה וכו'. גם את זה ניתן ללמוד.
לא מפרקים כל כך מהר "חבילה" בגלל שנמאס פתאום. הבאת ילדים? אתה צריך לקחת אחריות בנושא. התחתנת? כנ"ל.
לדעתי הצנועה אתם צריכים ללכת ליעוץ זוגי משובח ורק אם זה באמת לא מצליח ללכת למגשר טוב. לא לקחת עורך דין כדי שלא יאכל לכם את הכסף וגם לא לגרום ליחסי שנאה בעקבות זאת.

 

[rom777]

לא הבנת נכון

קודם כל צעיר כן 37 אבל ביחס למי?

לא ניסיתי לשנות אותה , ניסיתי למנוע ממנה לשנות אותי , לבטל אותי , פירטתי למטה ל- oneofus את מוזמנת לקרוא .

תודה.

 

[oneofus]

שלום "רום"

הייתי פעם לפני יותר מ 20 שנה בדילמה דומה עם תינוק בערך בגיל של הקטן שלך. היו לי סיבות טובות יותר לוותר, להתגרש ולברוח.
אבל ! אהבתי את הילד שלי יותר מאשר את עצמי. והייתי מוכן לנשוך שפתים בשבילו. לילות בלי שינה עיצות "טריויאליות" וחשיבה מחודשת על דרכי בחיים. עשיתי כל מה שיכולתי כדי לשמור על המשפחה נורמלית. - והצלחתי! לקח שנה! האהבה התלקחה פי 1000. אתה ידידי א ג ו א י ס ט.
אני נלחם יום יום עבור הילדים שלי המשפחה שלי משקיע מתאמץ גם כיום כשאני "מובטל" (ירדתי ל 12 שעות עבודה ביום מ 18 ) ואני רואה ברכה בעמלי. אז קח את עצמך בידים גבר ! יש דברים חשובים מאהבת אישה ומאהבתך את עצמך. הילדים שלך לא אשמים. לך לטיפול פסיכולוגי אם אתה צריך. אני מודיע לך, שכיום כשהגדול שלי בן 26 והקטנים בני 15 ו 17 שאין סיפוק יותר גדול מלראות את הילדים שגידלת - גדלים מול עיניך!
ועוד משהו קטן - בשביל בת זוג כמו שלך - גברים הורגים ! אל תזרוק כי טובה יותר לא תהיה.
והחיים הם לא סרט הוליבודי....

 

[rom777]

לא פירטתי יותר מידי

כי :

1 לא ביקשתי עצה לייעוץ זוגי כן/לא
2 אם כבר שאלת ,
א.שתלטנות וניסיון לשנות אותי זאת אחת הבעיות העיקריות !
ב.אי קבלה של כל מה שאני רוצה , כל דבר ולו הכי קטן בא לידי בביטול , זלזול מצידה.
ג.סתירות בנושא גידול הילדים , אני אומר א׳ היא ב׳ ולא משנה אם היא צודקת או לא!

תבין קשה לי עם הרעיון בגלל הילדים ולכן אני אעשה הכל להישאר בחייהם , אבל לדעתי אגואיסט או לא אני לא יכול לחיות ככה .

ייעוץ כבר ניסינו לפני שנים ומתוך רצון לשמור על אחדות המשפחה נשארתי , היום אני אבוד .

אם כבר צינת את נושא העבודה , כל החיים נשרכתי אחרי הקריירה שלה (אשת קבע) למרות שיש לי מקצוע והתקדמתי יפה מאוד .

אני בן 37 רס״ן במילואים בתפקיד מפתח .

עובד בעבודה טובה מביא משכורת טובה אבל בלי חיים .

זה שווה? לדעתי לא ! בשלב כלשהו אני אזיק יותר מלעזור .

תודה בכל אופן.

 

[oneofus]

שלום אחי

גם אני רב סרן במיל', ולא נתתי לך ייעוץ זוגי. נהפוך הוא, הצגתי מצב אמיתי שהייתי בו.
אני ואשתי הפכים גמורים ! כל יום יש לנו ויכוחים על עניינים כאלה ואחרים, ועדיין זה שתי דקות ונגמר. לא מעבירים כלום למחר.
לגבי הילדים - תקרא קצת בבלוג שלי, פעם נהגתי לכתוב שם הרבה מאוד - אשתי כמעט לא מוזכרת, כי את ההתמודדויות עם הילדים - אני עושה.
למעשה עד לפני 4 שנים היו חילוקי דעות גדולים מאוד בינינו על הנושא הזה כשאני דורש , משקיע , ולא מוותר לעצמי במ"מ , והיא לדוגמא- תראה סרט בטלביזיה ותזמין את הילדים למרות שלמחרת יש להם מבחן.
אני לא מוכן שיהיה יום שאין להם ארוחה כשחוזרים מביה"ס - והיא - שיסתדרו עם מה שיש כי המקרר מךא (רק שצריך להכין) .
זה לא שהיא לא מנקה או מבשלת או לא מתפקדת, אלא שסדרי העדיפויות שלנו שונים!
30 שנה אני מפרנס, המשכורת של אשתי הם דמי הכיס שלה. - ויש אהבה בינינו, וגם הבנה של הכללים שלי.
- אף אחד לא יגיד לי מה לעשות ! אם יחזור שיק חלילה- יעצרו אותי לא אותה! ולכן האחריות עלי.
- ויש לאשתי 18 שנות לימוד ושני תארים ...
אני לא מבין במה אתה מזיק? יש לך ילדים, יש לך אושר עצום - ואתה רוצה לוותר על זה? לפגום בזה?
לקח לנו 6 שנים של סבל וטיפולים עד שהגיע הראשון ו עוד 9 שנים של טיפולים מסוכנים עד שהשני הגיע!
(השלישית באה לבד)
אולי זו הסיבה שאתה לא יודע להעריך ומרחם על עצמך?
אני אומנם מעריך מאוד את אשתי - אבל גם מודע למגבלות!
ולך אומר , שאם אין לך אהבה בבית - סדר לך מאהבת. אני מכיר מישהי ש חיכתה 15 שנים לאהובה הנשוי לאחרת, וחבר אחר ש20- שנה היה נשוי לפולניה , וברגע שהילדים גדלו - התגרש והתחתן עם המאהבת המרוקאית שחיכתה לו 10 שנים!
&nbsp

 

[rom777]

תודה על התגובה

גם אצלנו יש חילוקי דעות בהכל , חילוקי דעות זה דבר טוב במידה ומגיעים לתשובה הנכונה בסוף , אצלנו תמיד נכפתה דעתה בצעקות מריבות איומים וברוגז.
&nbsp
בניגוד אלייך אין לי אהבה לאישתי בכלל , בעבר חשבתי שמדובר בכעס אבל הבנתי שזה לא בגלל זה אלא בגלל שאני לא אוהב אותה יותר.
&nbsp
אני לא מסוגל לגעת בה שלא לדבר איתה על לשכב איתה , עד לפני 4 חודשים שכבנו ועשיתי הכל טכני , חיכיתי שהיא תגמור וזהו.
&nbsp
אני לא מדבר על מטלות הבית עשיתי אותן בכיף כי זה בשביל הילדים שלי וגם בשבילי וגם בשביל אישתי.
&nbsp
בעבר ויתרתי על 2 עבודות ומשכורת טובה בשביל לקדם את הקריירה שלה (אשת צבא) ללא שום הערכב מצידה .
&nbsp
מדובר באירועים שחלקם חזרו על עצמם במשך שנים והובילו לכך שהיום אני מגיע למצבים שאין לי חשק להגיע הביתה , אני חסר סבלנות כלפי הילדים וכלפי אישתי , מציאת מאהבת תוך כדי , זאת לא כוס התה שלי מה גם שגילוי של זה יוביל לכאב גדול יותר ואני לא מעוניין בזה אלא לא חיים לדעתי , הילדים יקבלו ממני הכל והבהרתי זאת לאישתי, ברור לי שתהיה פגיעה אבל ברור לי שיש פגיעה גם היום .
&nbsp
כולי תקווה שזה יסתדר כי אנחנו כבר סיכמנו ללכת לגישור ע"מ לבצע את זה על הצד הטוב ביותר.

 

[anesthesi]

אשמח אם תענה לי, אפילו בפרטי

מה עשית נגד הזוגיות שלכם?
מתי בגדת בה?
מתי פלירטטת עם מישהו אחרת?
איזה דברים עשית שאתה מסתיר ממנה?

 

[rom777]

ישר כמו סרגל

נמנע מפלירטוטים , לא בגדתי מעולם ולא חושב לעשות משהו עד שאתגרש.

לא חושב שיש טעם לפגוע .

 

[anesthesi]

אם אתה באמת ישר כמו סרגל

ולא מסתיר מאשתך דברים, אז כשאי שתיקח עצמך בידיים.
כי להתגרש כשיש לך תינוק בן 8 חודשים, זה חוסר אחריות.
קשה לך? תתמודד, תחכה שהוא יגדל, ואז תתגרש.
כרגע אתה צריך לעזור בגידולו. זו אחריות שלך כאבא.
רבאק, יש לך תינוק ועוד שני ילדים. אל תהיה אנוכי.
אני לא נוטה להיות שיפוטי, אני גם גבר, וגם לי השנה הראשונה בה התינוק נולד היתה מאוד מאוד קשה (מאוד!).
אבל אתה חייב לצאת מהמשבצת של המסכן שאתה יושב בה, וצריך להסתכל מסביב. יש לך משפחה, 3 ילדים (והזוגיות של ההורים מאוד חשובה לילדים. מאוד. אם אתם מדברים על פרידה או יורדים אחד על השני מול הילדים, אתם במו ידיכם הורסים את הילדים ומייצרים לעצמכם ילדים בעייתיים), יש לך תינוק קטן שבוודאי דורש תשומת לב רבה.
אם אתה נוטש את הספינה עכשיו, על מי תיפול כל (או מרבית) המעמסה של גידול הילדים?
אז גם אם אתה מרגיש מת בפנים, קח את עצמך בידיים, ותתגבר. יש לך משפחה שלמה שתלויה בך.
עוד שנתיים-שלוש, כשהילד יהיה קצת יותר עצמאי וקצת יותר גדול, תחליט אם אתה עדיין רוצה לפרק את החבילה.
ומעבר לזה, אחרי שיש ילדים, ותינוק, דעתי היא שבשלב הזה אופציית הפרידה בכלל צריכה להתבטל, ולמרות חוסר האמונה שלך אתה צריך ללכת בכנות לכיוון של שיפור המערכת. אני מכיר כל מיני אופציות ואשמח לתת לך בפרטי.

 

[newway1]

סליחה על ההתפרצות

אבל להתגרש כאשר יש ילדים ולא משנה מה גילם זו לא חוסר אחריות.
כגרוש הוא יכול להמשיך ולהיות מעורב ולעזור באותה המידה ולפעמים אף יותר (כי לחצים אחרים שנעלמו מאפשרים זאת).

אז אני לא מסכימה.
אני דווקא בעד להתגרש כמה שיותר מוקדם (ורק לאחר שהבנו את המשמעויות) והגענו למסקנה שאין מה למשוך את הנישואים יותר רק מפאת ההימנעות של ללתת לילדים מודל גרוע על זוגיות...

הוא דווקא גבר בעיניי שהוא נמנע מלחיות חיים כפולים ויש בו את האומץ לתת לו ולאשתו הזדמנות לחיים אחרים - אולי טובים יותר.

 

[anesthesi]

כשיש ילדים האופציה הראשונה חייבת להיות טיפול

רק אם אחד הצדדים הוא סרבן טיפול, או שבאמת שני הצדדים ניסו לטפל בעזרת גורם חיצוני ונכשלו - רק אז גירושין הוא אופציה.
גירושין לילדים זה משבר של הדבר שנותן להם הכי הרבה יציבות בחיים.
ואגב, גם בריאות הילדים, הפרעות קשב וריכוז ועוד ועוד סימפטומים מגיעים ישירות ממערכת יחסים לא טובה בין ההורים - הילדים מנסים לשמור את ההורים שלהם ביחד ומתאבלים בדרכם על זה שזה לא הולך.
זוגיות טובה בין ההורים = ילדים בריאים ורגועים.
לא תמיד אפשר להשיג זוגיות טובה, ואז לא נותרת ברירה.
אבל אופציה ראשונה - טיפול בעזרת גורם חיצוני.

 

[rom777]

כשהמצב תקין ואולי יש אהבה

אז אתה צודק , אחרת הטיפול יהפוך לעינוי לדעתי ומריחה של מה שישי שיוביל בסוף לחוסר נוחות ולאי שיתוף פעולה.
&nbsp
ילדים זה דבר חשוב אבל במקרה שלי משיכה של הדברים תפגע בהם יותר.
&nbsp
&nbsp

 

[anesthesi]

ילדים זה לא רק דבר חשוב

זה הדבר *הכי* חשוב.
צריך לעשות מה שישרת את האינטרסים שלהם (בין אם זה גירושין או טיפול).
טיפול מוצלח יכול להביא את בני הזוג גם לשינוי רגשי אמיתי (ממצב של מחשבה שהכל אבוד, האהבה מתה וכו', למצב שבו האהבה קמה לתחיה - חזקה ויציבה יותר מאי פעם).
זה אולי נראה לך לא מציאותי, אבל היות וחוויתי על בשרי שינוי רגשי מהסוג הזה בעזרת טיפול נכון (ואפילו לא ארוך) אני יודע שזה קיים וזה אפשרי במידה ויש רצון, נכונות, ושיתוף פעולה של שני בני הזוג.

 

[חובטת שטיחים]

אל תעזוב את הבית עד שלא יהיה הסכם פרידה מסודר

תתחיל מלהציע לה לפנות למגשר. תתייעץ קודם אתה עם אחד כזה. אם אתה בטוח בהחלתטך, חד משמעי ונחרץ, אל תמרח את זה, תעשה את הדברים בהקדם האפשרי.
ובכל זאת סייג אחד קטן - אתה אומר שניסיתם ייעוץ אבל ההתנהגות הדורסנית שלה כלפיך לא השתנתה (אגב, מה היו הטענות שלה כלפיך?), יכול להיות שעכשיו, כאשר הפלת פצצה, יש חלון הזדמנויות לעיצוב מחדש של "חוקי הזוגיות" שלכם או של "מערך הכוחות" ביניכם ובמצב כזה, ייתכן שטיפול זוגי יוכל לעזור לכם. השאלה היא האם אתה תחזור לאהוב אותה בהנחה שלאחר טיפול זוגי היא תפסיק להיות שתלטנית ותגמיש את עמדותיה.
ועוד דבר קטן - גירושין אמנם ישחררו אותך ממנה במידה רבה, אבל בעיות אחרות כמו הקונפליקטים שלכם לגבי גידול ילדים לא יפתרו ואתה עלול לגלות בילדים שלך יותר ויותר השפעות שלה (שליליות מבחינתך) עם פחות ופחות יכולת שלך לשלוט בזה...
ןעןד דבר קטנקטן - אתה מתאר את זה כמצב פשוט "הודעתי לה ועכשיו כל מה שנשאר זה לבצע..." אבל מהתיאור שלך, אני חוששת שהיא לא בדיוק הטיפוס שהולך למחול על כבודו והיא כנראה הולכת לעשות לך חיים קשים. יש מצב שכבר ברגעים אילו היא יושבת עם העו"ד שלה ומתכננת איך לנקום בך...

 

[גברת פלפלת27]

מחשבה

אני כל כך מזדהה איתך.
אמנם צעירה בהרבה, עם פז"ם של 6 שנים בנישואים אבל מבקשת שתשמע אותי.
6 שנים של נישואים שבגדול לא היו מדהימות. הזוגיות שלנו התחילה בסיפור אהבה ענקי שנגדע עקב ניתוח שעברתי ומאז דברים השתנו. לא רצינו לוותר אחד על השני בגלל אותה אהבה ולמרות הקשיים שכבר אז צצו התחתנו.
גילינו תקשורת שבורה, אני סבלתי ממצבי רוח חולפים (עקב המצב הרפואי) והיו הרבה ירידות ועליות. אבל דבר אחד ידענו- לא מתגרשים. זאת לא הייתה בכלל אופציה. כן, גם בגלל אותה הבושה. וטוב שהיא קיימת.
הבאנו ילדה, ואני כצפוי נכנסתי לדיכאון אחרי לידה שנמשך ונמשך... הגענו לתחתית. במשך ימים כמעט שלא היינו מדברים. אני הייתי שקועה בעצב שלי והוא לא הצליח להגיע אליי וכבר התייאש מלנסות. בעבודה כל היום הייתי בוכה וחושבת שאני רוצה להיפרד ורע לי רע לי ואז עוד יותר בוכה על הילדה שלי שתגדל בלי אבא בבית....
התחלתי ללכת לפסיכולוגית, שהציעה שהוא גם יצטרף. הוא כמובן לא הסכים ואחרי שיכנועים רבים בסוף הסכים. בהמלצת הפסיכולוגית התחלתי לקחת כדורים לדיכאון שלי והתחלנו לראות קצת יותר אור אך העליות והירידות נמשכו.
אחרי שנה של טיפול נפרדנו מהפסיכולוגית. ואז התחיל שינוי בבית. כל המסרים שקיבלנו ממנה כאילו חילחלו בנו וממש התחלנו להרגיש את השינוי שלנו אחד כלפי השני, הרגשנו אחד על השניה את ההתשתדלות, אז המאמץ לשמור על הזוגיות. קבענו עם עצמנו לשבת בערבים ויותר לדבר ואני יכולה להגיד לך שאנחנו היום קרובים מאי-פעם. נכון עדיין רבים לפעמים אבל מרגישים בגדול מלוכדים והבית שלנו שמח. התחלנו לעבוד על ילד שני... יותר מזה?

אני מתחננת לפניך!
אני יודעת שגברים לא אוהבים את הרעיון של טיפול זוגי אבל הוא כן יכול לעזור מאוד. אפשרות של לקחת כדורים כדי להרים את עצמך זה לדעתי רעיון מצויין. בהתחלה פחדתי לקחת כדור של "פסיכים" והייתי נגד אבל אז הבנתי שאני כל כך רוצה לצאת מהדיכדוך הזה שהייתי בו שהחלטתי לנסות והשינוי הוא בלתי יתואר.
המאמצים שווים ולו רק בשביל הילדים שמגיע להם חיים נורמאלים בלי שיהיה להם אחר כך תיסבוכים עם עצמם, והשפעות לעתיד על הזוגיות שלהם... תילחם!! תילחם למענם. בבקשה ממך...