לשמור על הקשר המשפחתי
בכל מקרה גירושים רגיל שני ההורים הם אפוטרופסים, גם אם אחד ההורים נקבע משמורן. משמורן רק לצורך החזקת הילדים אצלו כבית המרכזי העיקרי (לפעמים שני הבתים מרכזיים באותה המידה) ואילו החלטות חשובות בקשר עם הילדים רצוי ומצופה משני ההורים להתחשב זה בזה וכמובן, דבר ראשון בטובת הילד (ככל שאפשר להגיע להסכמה ביניכם). לכן, גם במעבר לחטיבת ביניים רצוי שתתחשבי גם בדרך חייו של האב וגם בילדים. משפחות רבות המגדלות ילדים בגיל חטיבת ביניים אינן מתחשבות ברצון הילד לעניין בית ספר חילוני או דתי. בדרך כלל מדובר בהחלטה ברמה גבוהה יותר, אצל ההורים. הילדים הולכים בדרכם של ההורים. לכן, אם עד היום שמרתם על אורח חיים דתי, מטבע הדברים שתשלחו אותם לבית ספר דתי. אולם אם את חילונית ועברת למקום מגורים אחר ובאוירה חילונית, יש היגיון מסויים שהילדים ילמדו בבית ספר חילוני כיוון שבבית ספר דתי הם ייתקלו בקשיים על רקע אורח חיים שונה בבית לעומת בית ספר. הדבר עלול לגרום לקשיים ברכישת חברים: הורי החברים והחברים עצמם עלולים להתרחק מילדייך כדי שלא "יצאו לתרבות רעה" כלשונם. ילדייך יאבדו שפה משותפת וחוויות משותפות עם בני כיתתם וייגרם להם סבל לחינם. אם הדברים היו כל כך פשוטים הייתי אומרת לך, תשלחי לבית ספר חילוני וזהו. אבל הייתי רוצה להקשות מעט - אמרת שהאב חרדי. מן הסתם מסגרת דתית (ולא חרדית) היא איזו פשרה בינך ובין האב. מסגרת דתית גם תגרום לילדים לנהוג בסובלנות כלפי אביהם החרדי, יותר מאשר מסגרת חילונית. מסגרת דתית גם תאפשר לילדים "לשרוד" בבית האב. המפתח לתשובה הוא, לדעתי, נמצא בך: מהו אורח חייך? האם את מסוגלת לקיים אורח חיים מסורתי בבית, רק כדי שהילדים לא יאבדו קשר עם אביהם? האם את מסוגלת למשל לא להדליק אש בשבת, להפעיל פלטה, לא להדליק טלוויזיה ואולי אפילו לא לנסוע בשבת? האם את מסוגלת להדליק נרות שבת ולערוך קידוש? לעומת זאת, את יכולה להדליק אור, את יכולה לחלל שבת כשהילדים לא אצלך. אם את יכולה לקיים כל זאת, יש כאן מפתח לחיות ביחד ובסובלנות. הילדים יכולים ללמוד בבית ספר דתי בלי שיהיו ממש שונים מחבריהם, הם יכולים לשמור על קשר עם אביהם ולקבלו ואת יכולה להיות חופשית בזמנך הפנוי, כשאת בלי הילדים. נסי לחשוב כיצד מגיעים לפתרון בתוך המשפחה. זכרי, שחשוב מאוד מאוד שהילדים ימשיכו להיות קשורים לאביהם ולכבדו. שלא יאבדו אותו.