סיפור עצוב מהעבר...
ליוויתי (מאבטח, מע"ר) קבוצה מבי"ס יסודי לטיול לאורך נחל חדרה.
יום נעים למשעי, הליכה בחורשה מצלה..
המדריכה - 'קלאסית' - נערת חמד עם תרמיל יותר גדול ממנה ו.. 2 רצועות שעליהן צמודים פקקים שונים.. והילדים.. מתחרים בריצות אמוק.. מי ימצא ראשון בקבוק זרוק באיזה פינה ו..יביא למדריכה שתבריג אותו לאחד הפקקים ברצועות..
והרצועות מתמלאות.. והבקבוקים נגררים אחריה.. וכולם מחייכים ונהנים מה'אקולוגיה' וה'חינוך האקולוגי'.. אוטופיה פסטורלית'..
עד ש..
עד שהריאשונים עברו סיבוב מסויים בשביל..
ופתאום.. שקט רועם.. יותר שקט מהנחל המבאיש שלצידנו..
התקרבתי עם האחרונים ו.. ערימה אדירה של פסולת - עטיפות 'במבה', שקייות.., ו..אין סוף בקבוקים, מכל היצרנים.. מפוזרות על שטח של כ 10 מ"ר
השקט שהשתרר שם, היה נורא ! פשוט נורא