הורים שלי מתביישים בי

[בודלר]

בקשתי ממנו הוא לא מוכן רוצה להכניס אותי להוסטל

בהתחלה הוא היה מוכן וגם הציע עכשיו טוען שאני לא עצמאי בכלל ולא טסתדר שנייה קיצור חרא.

 

[cosmo15]

מקווה שיסתדר לך...

אני לא יודעת אם כאן זה מזל , אמא שלי לא הרשה להביא אנשים לבית כילדה בכלל. לא יכלה לסבול שיש אנשים זרים בבית, אלא אם היא עשתה הצגה גדולה מראש (ניקתה בית, התלבשה , עשתה פרצוף חברותי).

ובכלל שני ההורים שלי משונים יחסית, אבא שלי דווקא נראה מאוד חברותי אבל הוא לא שם לב בכלל אם מישהו בעניין של תקשורת או לא , הוא יכול להתחיל לדבר ולהמשיך ולהמשיך בלי קשר לכלום ולדבר רק על מה שמעניין אותו (שזה משהו שאמא שלי עם המוזרויות שלה לא הייתה עושה אף פעם).

פעם אפילו יצאתי מהחדר והוא המשיך לדבר.

אמא שלי פשוט לא אוהבת אנשים אני חושבת, מבחינתה אדם שנכנס לבית זה אומר סוג של פולש...

שניהם הפוכים בזה, אבל בחיים לא יצא לי להרגיש שבגלל זה הם חושבים שאני מוזרה כי הם ככה בעצמם .

אבל כן בביה"ס אמא שלי תמיד ציפתה ושאלה אותי למה אין לי חברות ולמה אני לבד ודברים מהסוג הזה. אז הייתי בדר"כ משקרת.

מקווה שיקבלו אותך ותמצא דרך לצאת משם , אני לא יודעת מה התנאים והקשיים איתם אתה מתמודד , ולא באה להצביע על איש. רק מאחלת תחושה טובה ויציאה מהירה לעצמאות...

 

[arana1]

להרבה אוטיסטים יש הורים עם נטיות מאוד אוטיסטיות, גם לי

וגם עובדה זאת מראה שמדובר בהתפתחות שיש לה הגיון ומקום ומשמעות משלה ובניגוד לקשקושים של שרלטני המקצוע לא מדובר בסטיה מהתפתחות תקינה

בסך הכל ההתייחסיות השונות של ההורים שלך מגלמות צדדים שונים של אותה שאלה,
או בעייה,
ובמידה מסויימת הן לא רק סותרות אלא גם משלימות,
וההבדלים גם די מאפיינים את אלה שבין אספיות שנוטות להיות סופר רגישות למרחב החברתי לבין אספים שנוטים להתעלם ממנו

ההתייחסות המאוד זהירה למרחב הפרטי לא מעידה על שנאה לאנשים אלא דווקא על אהבה מאוד עמוקה ומופרטת ורגישה לאנשים,
גם אמא שלי הייתה בדיוק כזאת ולפעמים היא הייתה עושה סימולציות במשך שעות לקראת ביקור או מפגש עם אנשים,
מדובר באהבה, לא בשנאה, מציע לך לא לאמץ את הפרספקטיבה הנורמטיבית לדברים אלה כי היא מאוד מטעה, גם אותך


גם ההורים שלי הפוכים לחלוטין גם בזה וגם אחד מהשני ואף פעם לא הצלחתי להבן למה דווקא הורים אוטיסטים נקלעים למצב כזה אבל משער שאפשר לברר גם אתה זה, וצריך.
חושב שאנחנו כצאצאים של הורים כל כך הפוכים מגלמים בו זמנית שני היבטים מאוד שונים של הזהות והמציאות ומכאן גם הבעייתיות המאוד קשה וגם האפשרות הדי נדירה לגעת לעיתים במשהו משמעותי

ההורים שלי לא שאלו אותי שאלות כאלה, אולי בגלל זה קל לי יותר לקבל את עצמי כעצמי
ומזה אולי אפשר להסיק שאוטיסט שלא סובל מנירמול מתמיד יכול להגיע לתפקוד עצמאי יחסית לבדו וגם בתנאים כל כך קשים של חברה שמאוד מאוד עויינת למהותו

 

[cosmo15]

מאוד מסכימה עם מה שכתבת

 

[HollyGolightly]

בוקר טוב, יש לך אבא אספרגר וגם לי

הלוואי והדיבור האינסופי על משהו שמעניין אותו בלבד בלי לשים לב אם זה מעניין מישהו אחר, היה העניין היחידי אצל אבי.

למרבה צער בנותיו האיש (בן 84) גרם וגורם לעצמו ולסביבתו לנזק מחריד. ושאף אחד לא יעיז לחלוק עליו! גם אם הוא יטען שצפון זה דרום. ואם את, הולי, אומרת שזה לא ככה, את חמורה מטומטמת ותנשקי לי בתחת (בשלוש שפות).

כדי להסביר עד כמה זאת בעייה קטנה אצלו הדיבור האיסופי על מה שמעניין אותו: אמי (כשעוד היתה בחיים. היא נפטרה לפני שנים) מכינה ארוחת צהריים. עומדת בעמידה רגילה של אשה שמכינה אוכל למשפחתה על השיש - האוכל על השיש, לא אמא. נניח ששמה היה שרה (הוא לא היה) אבי נכנס למטבח.

"שרה את עומדת בעמידההזאת כדי לעצבן אותי!!!"

שרה ההמומה: "מה?"

הוא: את עומדת ככה כי את רוצה שאני אזרוק עליך את הכיסא הזה!!!" והוא מצביע על כיסא מסויים במטבח.

שום דבר ששרה או בנותיו יגידו לו, לא ישנה בשבילו את הפירוש שלו.

כששרה ובנותיו ינסו להסביר לו שהוא עושה השלכה מעצמו עליה כי הוא רוצה לזרוק עליה את הכסא המסויים, לא יעזור. הוא צודק! (ותמיד עם אינסוף סימני קריאה). ושאשתו ובנותיו ינשקו לו בתחת (כל פעם באחת משלוש השפות).

וזאת רק טיפ טיפ טיפ טיפ טיפונת ממה שהלך.

בכל מקרה, אביך הוא, ככל הנראה, אספרגר.

 

[בודלר]

נשמע מעניין טיפוס אלים מזכיר אותי

יש נטייה לאלימות במגזר שלנו אני לא אספגר אלא פי די די שזה תפקוד יותר נמוך וגם לי יש את אותם בעיות שאת מתארת , ושאני שתוי או מסומם בכלל לכן יחסי עם בני אדם במיוחד נשים לא הלך טוב אפילו חברה שלי האשימה אותי שאני כמו אביה האנס , אז אמרתי לה שתמות כי לא אני זינתי אותה בכוח ושלא תבלבל לי תמוח , קיצור דומה ואני אןמר נתנאל מתי תפוס שכל ואין לי מושג קיצור אביך מזכיר אותי. מאוד. גם הדיבור האין סופי.

 

[arana1]

כמובן שאבא שלה הוא אספי, ואני לא הולך לסנגר על אבא שלך, אבל.

גם אם הוא חרא של חרא של בן אדם אז הנטיה לקיום מונולוגי, עד כמה שזה ישמע מופרע נורא, מבטאת קירבה לאהבה יותר מאשר הדיאלוגים הכל כך מוסכמים וסתמיים שמסדרים את המרחב הקבוצתי והבין אישי בדרך כלל

אצלי למשל, בגלל שאני מודע למשקל העצום של ההיבט המונולוגי בקיומי, אני נוטה להיות זהיר וספקן ולפצות על כך גם בעזרת שמירת מרחק,
אפשר לומר שאני שומר מרחק מאנשים לא רק בשביל להגן על עצמי אלא גם בשביל להגן עליהם,
למרות שמעולם מעולם מעולם לא איימתי על אף אדם באלימות או הענשתי מישהו,
גם לא חשבתי בדחף כזה,
אני מודע לכך שהמונולוג שמפעיל אותי כל הזמן הוא גם מאוד מאוד פרטי ואידיוסינקרטי ויחודי וחסר משמעות לסביבתי,
אלא במקרים נדירים במיוחד

אבל חטפתי המון על זה שאני מונולוגי מדי כביכול
והתשוקה לחפור לאין סוף לתוך הקטע שמעניין אותי או לאדםה שמושכת אותי היא לחלוטין חסרת שליטה

אוטיסטים בוודאי ממש הכי לא מסונכרנים לתנועה הנורמטיבית
וזה דווקא מעניין נורא
אם כי ברור שזה גם סיבה לסבל מחריד

 

[HollyGolightly]

שום בעיה עם הקיום המונולוגי שלו

הבעיות אחרות לגמרי.

אם המונולוגים היו הדבר היחיד. זה בכלל לא היה מפריע לי. אם הצורך שלו לעסוק במה שעניין אותו + לדבר עליו ללא סוף היו הדברים היחידים. זה לא היה מפריע לי.

ובקשר למה שכתבתי: אמי כיבדה אותו באופן בלתי רגיל. תחושת הכבוד שלה כלפיו היתה אינסופית. מאז היכרותם עד מותה.

בכל מקרה, האישה הזאת כיבדה באופן בלתי רגיל אדם שחי אתה באותו בית וזילזל בה והיה אלים כלפיה וכלפי בנותיו בכל מובן.

 

[arana1]

הדברים שאת מתארת נגזרים מקיום מונולוגי

הצורך בצליל קוהרנטי, רציף, הוא מאוד חזק אצל אוטיסט, ובגלל זה למשל חלק לא כותבים נקודות ופסיקים בכלל, גם לי לקח המון שנים לפני שהתחלתי לפסק ולנקד.

הצורך הזה, שמתבטא גם כרגישות הצלילית המפורסמת, וכחזרתיות, מתבטא גם דרך דברים אחרים, שיכולים להיות גם התעלמות מוחלטת מקיומם של אחרים

אדם שלא מסוגל לחיות עם אחרים לא צריך לחיות עם אחרים
לצערנו זה לא כל כך פשוט,
אנשים,
ביחוד אנשים אלימים,
מאוד מפחדים להיות לבד,
אז הם גם נתלים בזוגיות וגם הורסים אותה כל הזמן

זה לא קיים רק אצל אוטיסטים כמובן

 

[HollyGolightly]

נכון מאד, זה לא קיים רק אצל אוטיסטים, אלא גם הרבה מאד

אצל נט"ים.

אבי באמת היה צריך לחיות לבד. ובדיוק כמו שאתה כותב: כמה שהוא היה צריך לחיות לבד הוא הכי מפחד להיות לבד. והוא מאד מאד אלים. זאת, במידה רבה, מהותו - האלימות.

אז הוא נתלה בזוגיות ובבנות והרס את כל הארבע (אשה ושלוש בנות).

היום אין אשה. הבנות בוגרות. אבל הדפוס של האלימות הנוראית והצורך להרוס את הזולת הקרוב ביותר, יהא מי שיהיה - ממשיך.

ושוב, לא תולה את זה באוטיזם. לאוטיזם שייכתי את מה שקראת לו (באופן קולע) "קיום מונולוגי".

דייקת, לא יודעת אם אפילו יש לך מושג עד כמה דייקת. ואיזה הקלה זה בשבילי לראות שחור על גבי לבן מישהו שמבין בדיוק מה כתבתי.

 

[arana1]

יש קירבה מטרידה בין פסיכופאטים ואוטיסטים

גם בגלל שיש קירבה מאוד גדולה בין אגואיזם ואגוצנטריות מוחלטת לבין אקסצנטריות,
זאת אומרת זהות שמצליחה לחוות גם את ההיבט הלא אגואיסטי ואגוצנטרי של הקיום,
זה קרוב,
זה כמו ללכת עוד צעד אחד מעבר לקצה,
והתוצאה של הקירבה הזאת היא טרגית נורא,
כי לא פעם היא כולאת למרחב אחד את האוטיסט עם הפסיכופאט,
אנשים שמונעים על ידי דחפים הכי שונים והכי מנוגדים מוצאים את עצמם תחת קורת גג אחת.

אולי האלימות היא תוצאה של ההתנגשות הכל כך חזקה בין הצורך להתנתק ובין הפחד מזה,
במצב שבו לאדם אין מוצא מקיום משותף שאיתו הוא לא יכול להשלים אין לו ברירה אלא להיות אלים

 

[HollyGolightly]

הוא היה יכול להתגרש. לא עשה את זה

כי כמו שכתבת קודם: מצד אחד הוא היה אדם שהיה צריך לחיות לבד, ומצד שני הכי פחד להיות לבד. התוצאה: צורך בהרס מוחלט של הזולת הקרוב ביותר (אשה ובנות).

 

[arana1]

בטח גם לו היו הורים מוצלחים בטירוף

 

[בודלר]

כן זה תורשתי מניסיון , וכמו שאמרתי כל הורים הם מכת הסרטן של

ילדהם ושיתפצצו עלי כמנ שבא.

 

[HollyGolightly]

ביתם של סבא וסבתא היה צמוד לביתנו

לדעתי סבי היה בעצמו אוטיסט. לא יודעת אם אספרגר או לא. אבל הוא לא היה אלים. ולא היה לו כל צורך להרוס את סבתא או את אבא או את דודתי (אחותו של אבי).

הוא וסבתא אהבו את אבא ללא תנאי. פשוט ללא כל תנאי.

איך התנהלו חיי היום יום בילדותו - אין לי מושג. מלבד זה שבגדול ידוע לי שקיבל אהבה ללא תנאי מהוריו. בהחלט יכול להיות שהם הבינו אותו לא נכון, ולכן היה מתוסכל וכעס. זאת אפשרות שנראית לי מאד ריאלית. אבל מהשנים הדי רבות שהכרתי את סבא וסבתא ויכולתי לעקוב אחרי מערכת היחסים שלהם עם אבא כאדם מבוגר (איזה מבוגר? זה איש שרגשית נשאר תקוע בגיל שנתיים): היתה שם מצידם אהבה ללא תנאי. והם חשבו שהוא נפלא.

 

[cosmo15]

כנ"ל סבא

היה דתי מאוד ומסתגר חברתית ,
אחים של אמא- כולם מסתגרים אבל דווקא לא מפגינים כל כך סממנים של חוסר הבנה כמו אמא .

מניחה שתרכובת של אמא ואבא ביחד הביאה לתוצאות יותר קרובות לספקטרום .

 

[HollyGolightly]

לא תפסתי את סבא כאדם מסתגר חברתית

(והוא לא היה דתי. סבא וסבתא היו חלק מ"העלייה השלישית", כך שהבית היה חילוני לחלוטין).

אני לא יכולה להצביע בדיוק על הדברים שבגללם אני חושבת שהיה אוטיסט. מסובך לי מדי. הלוואי והיה לי קל יותר.

סבתא: אמו של אבי, היתה נ"טית. אחותו-דודתי גם היא נ"טית. אמי שהיתה בת יחידה היתה נ"טית, בת להורים נ"טים.

 

[בודלר]

ולמה הוא עשה את זה? שאלת את עצמך או שרק האשמת?

 

[HollyGolightly]

שאלתי ושואלת את זה כל חיי

ולמה נראה לך שרק האשמתי? אין לך מושג באיזה חירוף נפש הגנתי עליו, כלפי עצמי ומול אחרים. הוא הרי אבא שלי. ילדה רוצה להאמין שיש לה אבא.אז במשך הרבה שנים לא העזתי אפילו להודות שאני כועסת. כאשר באותו זמן נאלצתי לגדל גם את אמי וגם את שתי אחיותי הצעירות. כשאני צריכה להפריד את הצרכים של כל אחד ואחת. אני בכלל לא הייתי קיימת לעצמי. הייתי קיימת בשבילם: בשביל אמא, בשביל אבא ובשביל כל אחות. עד היום אני לא נרדמת בלילה בגלל החרדה שהיתה בי מאז שאני זוכרת את עצמי: שאבא ירצח את אמא.. הוא כבר לא יכול לרצוח אותה. אבל אותה חרדה עדיין קיימת וכמובן שהתלבשו עליה חרדות נוספות מילדות מאד מוקדמת וגם ממאוחר יותר.

ואם קראת את תגובותיו של אראנה ואת תגובותיי אליו: הוא מסביר את אבי בצורה שאפילו אני לא הייתי יכולה.

 

[בודלר]

אני רק שואל לא קובע כלוםגן

י בא מרקע כמוך ומבין את אותה ילדה גם לי יש צלקות וגם אני חרד ממש לא באתי באשמות כלפיך.