בין "יהדות" ל"יהודים"
גל ידידי ורעי: נראה כי הודעתך זו נוגעת בענין שהנו "קרדינלי" וקריטי בהחלט בכל הנודע לנקודת המפגש וההשקה שבין ה"יהדות" כמשנה ותפיסת עולם תיאוסופית "אמפירית", משנה שמכנסת ואוצרת בתוכה אמיתות ותפיסות מוחלטות ואובייקטיביות שהנן נגזרות מתוך מקום וממד מוחלט של "נבואה" שמעמיד משיא ומאיר את ה"דעת" האנושית היחסית והסובייקטיבית במקום מוחלט נצחי ואלוהי !! אך "אליה" מופלאה זו "קוץ" יש בה, כי אותה משנת עולם נצחית לא בשמיים היא , ואותה בקשת מלאכי השרת "אשר תנה הודך על השמיים" לא נתקבלה ונענתה ע"י אלוהים נותן התורה, וכלשון דהבם של חז"ל (שבת פט.) "כלום קנאה יש בינכם? שנאה יש בינכם? יצר הרע יש בינכם? וכו'.(ואכה"מ להאריך בפלאי המאמר הנזכר, אבל יש בו סודות נשגבים להפליא!) קרי, אומנם התורה הנה "חמודה גנוזה", והנה קדומה לעולם ולתנועת הטבע כולו בכך שהיא היא נקודת שורש ראשית המחשבה האלוהית של הבריאה כולה, אך בערבו של יום, התורה על תפיסותיה ואמיתותיה הנצחיות מעוצבת ומגובשת בהתאם למקבליה ומאמציה, המימוש וההגשמה האמיתית והתכליתית של אותם אמיתות נצח, הנם ע"י היצור האנושי, היצור האנושי על מעלתו וגדלותו הצורנית אינדבדואלית אלוהית מחד, ועל חולשותיו חסרונותיו ומאפייניו ה"קולקטיביים" מאידך, כאשר התכלית והמגמה האידאלית והרצויה הנה לקדד לצרף ולזכך את אדם יחסי זה, ל"צורת אדם" שלמה ואלוהית יותר !! נקודת השקה זו הנה בחינת "אבן דרך" יסודית ובסיסית בתולדות התגבשות אימוץ התורה וחוקיה ע"י המרכיב הנרטיבי האנושי, שבמקרה זה הנו ה"עם היהודי", אותה קבוצה אנושית ששפר גורלה לזכות לבוא באור נעימות נצח אלוהים, ואימצה לקבל ולחקוק את אורחות חייה והתנהלותה האישית והחברתית כאחד אל מול אמיתת התורה וציוויה. התנ"ך הנו החיבור ה"קאנוני" שמרכז ואוצר בתוכו את התורה האלוהית ה"אמפירית" ואת אופן התקבלוה ואימוצה ע"י החברה האנושית היהודית: אין כאן המקום להאריך באופן ובמשמעות של שני פנים וצדדים אלו של התנ"ך ובהשלכות הקרדינליות של נוסחת יסוד זו בעצם התגבשות התנ"ך ואופיו על צדדיו הרעיוניים היסטוריים וההלכתיים, ונקודת המפגש וההשקה שבין כל רבדים וצדדים של אלו. אך כאשר נרצה להסיק את המסקנה המיידית מדברינו אלה, כי ה"תורה" המצויה עתה בידנו הנה למעשה השיקוף הגולמי של שני מרכיבי בסיס אלו ואופן התמזגותם זה בזה, ואם נרצה לנסח זאת בנוסחת יסוד אחת הנה "האמת האלוהית הנצחית אל מול השתקפותו ומימושו בנרטיב הסובייקטיבי האנושי". כל אותם מאפייינים שהזכרת גל בהודעתך, הנם למעשה חלק בלתי נפרד מן אותם מאפינים אנושיים של "מקבלי התורה", כל חברה אנושית באשר היא מעצם היותה מורכבת מפרטים רבים הרי היא בהגדרתה וטיבעה היסודי אינה "הומוגנית" ושוות ערך באופן שווה, ובמקום שאתה מוצא את תורפו אני מוצא את שיבחו, כי כאשר חברה אנושית מתרגמת את התורה בכליה ואמות מידותיה האנושיות שלה, הרי בכך משתקפת האופן העמוק והנפלא של המגע שבין ה"אלוהיות" לבין ה"אנושיות" וצורת השתלמותם זה בזה: כמובן שלעיתים האנושיות גוברת על האלוהויות וידה שלה הוא על העליונה, ובכך הרי היא חיללה את הקודש בהחלט! (ראה רמב"ם סוף הלכות "שמחת יום טוב" ואכ"מ) אך לא במקרים בכגון דא שהזכרת, במקרים שכאלו (חוץ מן הדוגמא האחרונה שהזכרת, שבו הנושא הנו "אמת" ו"שקר" טיבעם וענינים..) הרי אני מזזה להפליא את האופן שבו התורה חלה מאומצת ונותנת את אותותיה בחברה אנושית, אשר אינה ראויה ומוכשרת לבוא בקהל "יודעי ה' וחושבי שמו", ובכ"ז מתרגמת ומאמצת היא את אמיתת נצח התורה, בכליה המצומצמים והמסוימים שלה, ובמקום שכזה מפגש ה"חומר והצורה" הנו מרתק ונפלא מנקודת אספקט המפגש שבין "תיאולגה" ל"אנתרופולגיה" יש להאריך עוד כהנה וכהנה בתובנת יסוד זו, ולא כתבתי אלא בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד"..