הוא יודע שאני ציפור שבורה

[שירה כמים 1959]

הוא יודע שאני ציפור שבורה
הוא מטפל בי בעדינות הרצויה
הוא מניח במקורי פירורי לחם רטובים בחלב
הוא מלטף את פלומתי
תאכלי, ציפור קטנה, הוא לוחש לי
הוא יודע שאני ציפור שבורה
הוא מחכה שאתחזק ואעוף
הוא לא יקשור אותי בחוט
הוא רק ייתן לי נשיקות במקור
הוא רק יקרא לי ציפור יפה
הוא רק ישתאה מול שברי
הוא רק ילטף
הוא רק יראה בי את דמותו

 

[שירה כמים 1959]

סגורה מכווצת בתוך עצמי
כי אימא לא אהבה
לא אהבה
אותי

אולי בכל זאת
מעשה האומץ הכי גדול
יהיה לאהוב
למרות שאת לא מאמינה
שאפשר לאהוב אותך חזרה

סגורה מכווצת בתוך עצמך
כי אימא לא אהבה
לא אהבה
אותך

ואף על פי כן

 

[שירה כמים 1959]

מה לא בסדר, את שואלת,
ואני משיבה
"הכול בסדר"
חוץ מפרט אחד קטנטן:
אינני קיימת.

איך אשוב ואהיה?

 

[שירה כמים 1959]

הייתי חתלתול פצוע
הייתי אשה עם תשוקה
הייתי גיברת חשובה
הייתי משב אויר בעולם הזה

 

[שירה כמים 1959]

חייכתי עם גומות חן
הבטתי ישירות בעיניים
הנחתי לדמעות להיאסף בעיניי
הנחתי להן לנשור
הנחתי להן לנסוע
אל מחוזות הצחוק

 

[שירה כמים 1959]

עכשיו שאת חשופה
הפחד ילווה אותך
בדרכך כל הזמן
עכשיו שאת חשופה
הפחד יגור בבטנך בחזך
הוא יאכל את ימייך ואת לילך
ולצידו את
סופסוף
תוכלי לחבק לנשק

 

[שירה כמים 1959]

הבטחת
שתחבק אותי חזק
ותלטף את הפצע שלי
ואז עזבת אותי במדבר
שוב הירח הקר
כל כך קר

 

[שירה כמים 1959]

אני פוחדת להתחיל את היום
בלי הלב שלך
אני פוחדת להתחיל את היום
בלי הנשיקות שלך
בלי חום הגוף שלך
בלי המילים המכשפות שלך
אני םוחדת להתחיל את היום
בלי להחזיק את הלב שלך בכפות הידיים שלי בדעינות רבה ולדעת
שאני נורא נורא שומרת עליו
אני פוחדת להתחיל את היום בלי
הכשף הזה שלך שנוסע אל תוך תוכי ולדעת
שאתה שכחת
שכחת
שכחת

 

[שירה כמים 1959]

אני הייתי יער אפלולי
רטוב מגשם מאוחר ופתאומי.
אתה היית הלך נודד.
היו פירות תלויים על עציי.
(עדיין.)
ביקשת לקטוף.

לא ביקשתי מעצמי להיזהר
כשהלכת בשביל
ביקשתי ממך לא לרמוס
את הפרחים שלצידי העצים.
נתתי לך את הכוח.
לא ביקשתי מעצמי להיזהר.
הייתי יער אפלולי כמה להלך נודד שינשק את פירותיו.
הייתי יער אפלולי, לא זהיר.

 

[שירה כמים 1959]

כל כך זרה
כל כך נטושה
התהלכת רוב חייך
בעולם הזה.

תרפי את שרירייך הלכה למעשה
תנזלי אל המזרון
תרשי לעצמך לנשום
לפתוח את עצמך
ל

הם קוראים לזה
אהבה
תיקון

את קוראת לזה
רכות
זרימה לחה
נהר צונן מפכפך אלייך
ממש פנימה
אל תוך לבך
אם רק תרשי

 

[שירה כמים 1959]

התפנית לטובה
קיבלה תפנית לרעה
הסתובבה על גחונה
פירואט ונשימה
התכווצה
נמסה
אי שם בדרום
עלתה מחום
התאדתה

 

[שירה כמים 1959]

ובלכתך
שוב נפלתי
לבור.
החיים האלה
הם
שידור חוזר
של חבטות אנושות
וביניהן
הבטחות רכות, כמו פרחים קטנים, צהובים וסגולים
מציור נשכח, שאני מאוד מתאמצת להעלות בזכרוני.

 

[שירה כמים 1959]

הריק מלווה אותי לכל מקום
הוא מפשיט את עורי
הוא מסדר את בגדי הריאות שלי על הכיסא
את מעילי המעי הגס שלי
את הווסטים של השומנים
הוא מפזם לי שירי ערש
הוא מעמעם את האורות היגעים
הוא חולם חלומות נכאים
הריק מלווה אותי לכל מקום
עד עוצמת השלד