הוא אומר שזה לא נגע בו
ל
היה תור לשיננית.
קיבלה אותנו במאור פנים, הסבירה לו מה היא הולכת לעשות.
הוא התיישב בכסא הטיפולים, היא לידו, ואני על כסא בקצה החדר.
ואז שאלה אותי, בלחש:" הוא עם.... צרכים מיוחדים?"
די הצחיק אותי למען האמת- הרי ברור לה שאינו כבד-שמיעה,
אז מה קטע של הלחישה?
השבתי שאכן, הוא על הספקטרום האוטיסטי.
סיפרה שדודה שלה מנהלת הוסטל, ומאז שהתנדבה שם שנתיים,
שולחים אליה את כל הפציינטים האלה.
"דוקא כייף" הוסיפה.
דוקא- כלומר לכאורה זו צרה.
"תצטרכי תמיד לבוא איתו, צריך נוכחות של אפוטרופוס" אמרה לי.
הסברתי שבעוד שנה, כשיהיה בן 18, יהיה אפוטרופוס של עצמו.
"באמת?" תמהה "הוא לא יצטרך?"
אח"כ עשתה לו טיפול פלואוריד, ואמרה לי שאסור לאכול או לשתות חצי שעה.
חייכתי ואמרתי שהוא לידה, היא יכולה לומר זאת לו.
אפרופו השרשורים על סטיגמה- האשה החביבה הזאת,
מלאת הרצון הטוב, שהיה לה איזשהו שיג ושיח עם א"סים,
עדיין שבויה בתפיסה עקומה, כאילו מדובר
באנשים "מעבר להרי החושך", אנשים שאו שהם מטומטמים,
או שמסיבה כלשהי הם מחוץ לתחום, לא שייכים לעולמנו,
לא יבינו הוראה פשוטה כגון להמנע מאכילה ושתיה חצי שעה,
ובטח לא מסוגלים להיות אחראים על עצמם בבגרותם.
שאלתי את ה
אח"כ, איך הרגיש בסיטואציה? האם נפגע? כעס?
אמר שזה לא נגע בו. יותר עניין אותו מה שקרה בתוך הפה שלו
גם אני לא כועסת עליה, למרות שזה צרם לי.
מקוה שהצלחתי לסדוק במעט את התמונה העקומה של אוטיסטים בראשה.
לפחות לזרוע בה איזשהו סימן שאלה.
זאת לדעתי אחת הדרכים העקריות לפירור הסטיגמה.
לאט לאט... מפגש ועוד מפגש
ל
קיבלה אותנו במאור פנים, הסבירה לו מה היא הולכת לעשות.
הוא התיישב בכסא הטיפולים, היא לידו, ואני על כסא בקצה החדר.
ואז שאלה אותי, בלחש:" הוא עם.... צרכים מיוחדים?"
די הצחיק אותי למען האמת- הרי ברור לה שאינו כבד-שמיעה,
אז מה קטע של הלחישה?
השבתי שאכן, הוא על הספקטרום האוטיסטי.
סיפרה שדודה שלה מנהלת הוסטל, ומאז שהתנדבה שם שנתיים,
שולחים אליה את כל הפציינטים האלה.
"דוקא כייף" הוסיפה.
דוקא- כלומר לכאורה זו צרה.
"תצטרכי תמיד לבוא איתו, צריך נוכחות של אפוטרופוס" אמרה לי.
הסברתי שבעוד שנה, כשיהיה בן 18, יהיה אפוטרופוס של עצמו.
"באמת?" תמהה "הוא לא יצטרך?"
אח"כ עשתה לו טיפול פלואוריד, ואמרה לי שאסור לאכול או לשתות חצי שעה.
חייכתי ואמרתי שהוא לידה, היא יכולה לומר זאת לו.
אפרופו השרשורים על סטיגמה- האשה החביבה הזאת,
מלאת הרצון הטוב, שהיה לה איזשהו שיג ושיח עם א"סים,
עדיין שבויה בתפיסה עקומה, כאילו מדובר
באנשים "מעבר להרי החושך", אנשים שאו שהם מטומטמים,
או שמסיבה כלשהי הם מחוץ לתחום, לא שייכים לעולמנו,
לא יבינו הוראה פשוטה כגון להמנע מאכילה ושתיה חצי שעה,
ובטח לא מסוגלים להיות אחראים על עצמם בבגרותם.
שאלתי את ה
אמר שזה לא נגע בו. יותר עניין אותו מה שקרה בתוך הפה שלו
גם אני לא כועסת עליה, למרות שזה צרם לי.
מקוה שהצלחתי לסדוק במעט את התמונה העקומה של אוטיסטים בראשה.
לפחות לזרוע בה איזשהו סימן שאלה.
זאת לדעתי אחת הדרכים העקריות לפירור הסטיגמה.
לאט לאט... מפגש ועוד מפגש