הבן זוג
, חמתי
ואנוכי

שלום לך,

קבלה עצמית וקבלה של ההורים זה לא ענין של 'לחכות' (כלומר זה לא דורש רק זמן) זה ענין של מה התהליך המתרחש שם. כל מי שמחכה שזה 'יגיע מעצמו' עשוי לגלות בדרך פחות נעימה שזמן זה לא תנאי מספיק וגם לסבול בדרך. חשוב לדעת את עוצמת המחיר של העדרה של הקבלה העצמית. כפי שכתבת יש בהחלט מי שנמצא בזוגיות וחושב שהוא היוצא מן הכלל שמוכיח את הכלל שלהיות הומו זה עצוב עם סוף רע (או שגם הוא בסכנה ברורה ומידית לחזור לשם). יש שרשור עדכני מסוג זה בפורום השכן. אני לא מסכימה שההורים צריכים זמן אני סבורה שההורים צריכים תהליך חיובי, והוא זה שצריך זמן. ללא תהליך חיובי אז הזמן שניתן זה זמן בו ההורים מתיסרים כתוצאה מעמדותיהם השליליות והילדים מתיסרים כתוצאה מעמדות ההורים. לתהליך איום כזה ממש לא צריך לתת עוד זמן. יש צדק רב בדבריך שההפתעה גורמת לאנשים לענות על דברים שאחרת הם לא היו עונים עליהם, ומצטערים עליהם לאחר מכן. זה מנגנון דומה ל'קפיאה' בזמן תקיפה. להכניס דוגמאות לטור זה רעיון טוב, אני אמורה להכין את 'גרסת הנוער' היותר מפורטת לטור, אשתדל שתכלול דוגמאות רבות יותר. בכל מקרה מכיוון שמדובר בטור אז אפשר לתת רק ראשי פרקים אם יש צורך בייעוץ ספציפי אז עוברים שמית וספציפית על מדוע והיכן הדברים נתקעו מול מי ואיך ניתן להמשיך מכאן כי לנסיבות שונות ולאנשים שונים יש גם שיקולים שונים ומכאן אפשרויות שונות.
 

yosef 30

New member
הבן זוג ../images/Emo23.gif , חמתי ../images/Emo2.gif ואנוכי ../images/Emo66.gif

שבת שלום חברים יקרים שלי. מקווה ששלומכם בטוב ואתם הולכים לקבל את השבת באהבה ובנעימים. הכנתם ארוחת שישי משותפת
מוזמנים אצל חברים
מזמינים אליכם חברים
הולכים לארוחת ערב משפחתית יחד עם הבן זוג.... או בלי בן הזוג
ישנה דילמה מאוד קשה כאשר יש לנו בן זוג - ואמא או אבא או שניהם ביחד לא ממש אוהבים את בן הזוג. הוא לא.... .. הם לא ...הם לא חושבים שהוא מתאים לכם. הם לא רוצים אותו בארוחות שישי אצלהם בבית. ולמה הדילמה קשה - כי לעמוד בין הפטיש לסדן זה לא התחושה הכי נעימה. אז לא תלכו כל שבת לאורחת ערב אצל ההורים, ולא כל שבת שניה, אבל שבת שלישית לפחות כן תלכו. ואז מתחיל הבן זוג גם הוא להתלונן - ולומר שלא מקובל עליו להישאר לבד - שההורים יתמודדו הוא אומר. מצד אחד אתם אוהבים את בן הזוג ולא רוצים לפגוע ולתת לו תחושה הכי טובה. מצד שני אתם מאוד אוהבים את ההורים שלכם וחשוב לכם להיות איתם בארוחת שישי - פעם בחודש לפחות. המתח שנוצר בזוגיות הוא לא נעים. מה עושים מול בן או בת הזוג ומה עושים מול ההורים
מאחל לכולנו שבת שלום ומבורכת
מלאת אוכל טוב עוגות עוגיות מתוקים וגם מלוחים ככה לאזן את המתוק מתוק מתוק.
. וים של אהבה
יוסף.
 

blaor

New member
שבת שלום כן כבר בישלתי והכל מוכן../images/Emo9.gif

ששמן ומים לא מתערבבים כבר ידוע לנו ואם לא הולך אז למה ליצור מתיחות הרבה יותר נעים פשוט לעשות הפרדת כוחות אלה החיים (אולי עם הזמן משהו ישתנה לא נאבד תקווה) אבל לעת עתה פשוט צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים מי אמר שבזוגיות הכל סלול בשושנים??
ואם נגזר להתחלק בשבתות או להגיע לפה קודם ולשם אחר כך או עוד כאלו פתרונות זה מה יש שאוהבים בעד ונגד נשכחים סופ"ש מקסים של אהבה וזוגיות או זוגיות ואהבה לא משנה הסדר והעיקר שהאוכל יערב לחכם של כל הסועדים
 

yosef 30

New member
לילה טוב בלאור

אני אוהב שאתה אופטימי - אך אם קראת את ההודעה זה לא ממש קשור שמן ומים
. כשאחד ההורים לא אוהב את הבן זוג שלך ולא רוצה שהוא יבוא זה משאיר אותך דיי לבד במערכה הזאת הבן זוג כועס על כך שלא מקבלים אותו אתה לא רוצה לאבד אתו אך גם לא את המשפחה. פתרונות יצירתיים
נראה קצת יותר מורכב. לילה טוב אילת
. יוסף.
 
למצוא את הבעיה

אהלן יוסף
, מה אפשר לעשות - ללכת עם בן הזוג או בלעדיו לארוחת ערב אצל ההורים ? אמרת ששני הצדדים לא מסתדרים אחד עם השני. אם זה ככה ובאמת שני הצדדים לא רוצים עוד לראות אחד את השני - אז קודם כל כדאי להבין מאיפה זה נובע. כי זה יכול להיות סימן למשהו שיצוץ עוד הרבה בעתיד, במשפחות משפחתיות ואירועים אחרים ובכלל - אם הם לא מסתדרים אחד עם השני, אז גם יהיה קשה לדבר עם כל צד על הצד השני - שכל צד הוא חלק עיקרי מהחיים שלך. ככה שזה סיפמטום לתופעה שכדאי לטפל בה. ואם בכל זאת המצב נשאר כמו שהוא, אפשר למצוא בקלות פתרונות יצירתיים. אם מבקרים את ההורים פעם בשלושה שבועות, אז זאת יכולה להיות הזדמנות מצויינת לבלות יום שישי או שבת בנפרד, ואז לחזור ולספר חוויות. זה בסדר לקחת קצת חופש אחד מהשני פעם בכמה זמן. ואם הם לא רוצים אותו בארוחת יום שישי אצלם, אפשר להיפגש במקום אחר, או לצרף אנשים אחרים למפגש - ואולי זה יקל על האווירה.
 

yosef 30

New member
לילה טוב משוטט

למען האמת המצב הוא שההורים לא רוצים את הנוכחות של בן הזוג. אולי זאת עוד דרך לומר - אנחנו לא מקבלים את היותך הומוסקסואל - זאת בעיה. מצד שני הקשר בין ההורים מאוד טוב. הבן זוג אפשר לומר עושה יותר בעיות. הוא מצידו לא מוכן שבן הזוג של ייסע למשפחה ויישאיר אותו - יש מין אולטימטום באוויר אני מסכים איתך שיש מקום לקחת איזה חופשה קלה לעיתים אחד מהשני שזה לא ממש נורא - געגוע הוא דבר חשוב בזוגיות בעייני. אז מה עושים שבן הזוג מסרב בתוקף לאי קבלתו
קצת מתסכל - נוסף על הקושי של בן זוגו הוא רק מוסיף. חיבוק גדול
יוסף.
 
הבא את הבנזוג רק פעם בחודש

תראה איך זה הולך עם פעם בחודש, ואז תחליטו אם להגדיל את המרווחים או להקטין אותם.
 
קראתי. חוסר הסבלנות בעוכרינו

הצורך בפתרון מיידי, הדחיפות הזאת לישב את כל הבעיות, היא הבעיה הגדולה ביותר. הבן זוג צריך להבין שיש כאן בעיה שדורשת טיפול לאורך זמן. אם הוא בא עם הבן זוג את החם והחמות פעם בחודש, ויש מתח, הוא צריך להבין שלוקח זמן, שנים אפילו, להרגיל אנשים למצב בלתי שגרתי. אם רוצים זוגיות שתימשך במשך שנים, יש להסתכל על החיים במבט של שנים ולא של שבועות
 

yosef 30

New member
אז מה שאתה אומר

זה לבוא לבית ההורים - לשים עליהם קצוץ בין אם הם רוצים את הבן זוג או לא ולאנוס אותם לקבל את הבן זוג ואת היותך הומוסקואל.
 
כן, להתחיל בביקור נדיר

לא לשים עליהם קצוץ, אלא להביא אותו כידיד, נגיד. לעשות צעדים קטנם מאד, ואל לנסות להעלות תדירות. זה עלול לקחת שנים. אם אין לכם סבלנות לזה במשך שנים, אז גם לא תהיה לך סבלנות לזוגיות שנמשכת שנים.
 

yosef 30

New member
פורטי אתה מתחיל להישמע כמו מטיף

העיקר להיות צודק. אני לא יודע על איזה הורים אתה מדבר - אך ההורים שלי ואני מאמין של רבים אחרים לא טיפשים, הם רואים, מרגישים, וחוווים. על מי בדיוק את רוצה שנשקר
כך שלכתוב בכזו פשטות וסוג של נחרצות שאם לא תהיה לנו סבלנות לא תהיה זוגיות - נשמע לי כמו מטיף שלא מחובר לדבריו. יש הרבה זוגות שלא הולכים יחדיו להורים והם ביחד בהבנה מלאה. הצד השני שלא יכול להגיע להוריי בוא נאמר - יכול לנשום עמוק ולא לתת לכל תסכוליו לצאת החוצה ולדרוש ממני לא ללכת למשפחתי. אם היום זה משפחה מחר מה זה בדיוק יהיה. והכל למען הזוגיות לדבריך. הלולויה - איימן בוקר אור ידידי אי שם מעבר לים
. יוסף.
 
אני מנסה לחלוק את הנסיון שלי

בן הזוג שלי לא הוזמן אל הדודה שלי במונטריאול במשך 14 שנים. בסוף הצלחנו לגרום שיזמינו אותו לחתונות של הבנים שלה. ואז לאט לאט הוא הפך לרצוי גם אצלה בבית. אלה עובדות, לא השערות. ברור שההורים לא טפשים. אבל יש להפעיל דיפלומטיה. הדפלומטיה היא כלי ידוע ובדוק לצורך יישוב סיכסוכים ואי הבנות. זה כלי מסובך ורגיש שיש להשתמש בו בעדינות אינסופית. לפעמים זה מצליח. ועם ההצלחה לא מתווכחים. לעומת זאת, על הכישלון מותחים ביקורת - רק ביקורת בונה. בעניין "הכל למען הזוגיות", אגב, היו גם מקרים טראגים: האם שמעת על בעל שנאלץ לבחור בין אמו ובין אשתו (וילדיו)? מה לדעתך הבחירה הנכונה? השמש זורחה כאן, ומאירה עלי זהב, עלי שלכת.
 

jjaki

New member
טוב שאתה כאן...

יש לך ראיה שונה ומעניינת ונחרצת יש דברים שאתה אומר לא מסתדר לי ואני ברוב הפעמים לא מסכים עם הדעות ולמרות נסיונך רב השנים. אך בכל זאת מעניין לראות את זוית שונה אצלך. תודה שאתה כאן, אתה מוסיף עוד עניין ומרחיב עוד עולמות. כמו שאומרים חשיבה מחוץ ל... - קשור לאנשים. (לחשוב מחוץ לקופסה) היופי כאן יש סובלנות וסבלנות שמכיל כל אחד ואחת עם כל השוני. העולם אף פעם לא משעמם בזכות זה!
 
אני שמח להיות כאן

מחבב מאד את האנשים כאן, במיוחד את יוסף אותו פגשנו אישית. המאבק למציאת בן זוג להלמשכיותה של הזוגיות אינו קל. אני יודע שישנם סגנונות רבים להשגת המטרות האלה, וכולם סגנונות לגיטימיים. מצד שני,כמעט בכל פעם שאני עֵד לכישלון של זוגיות, אני רואה תבנית התנהגותית החוזרת על עצמה. אני עדיין טוען שמילת המפתח להצלחת הזוגיות היא פשרה. ולאחרונה הוספתי עוד מילה: סבלנות. ישנם תהליכי פתרון בעיות זוגיות שנמשכים במשך שנים עד שהם מבשילים. אין נוסחת קסם לאושר מיידי. בשני הנושאים אלה אני נחרץ. מצד שני אני לא נחרץ בנושאים אחרים, כמו סגנון, שוויון, נאמנות, ניהול הבית, כספים. בנושאים האחרים האלו אני רק מספר מה אני עשיתי, מבלי לקבוע שזו הדרך הנכונה היחידה.
 

jjaki

New member
הבעיה מאוד מוכרת...

גם לי ולבן זוגי זה קורה.... בתחילת הזוגיות שלנו, כשיש ארוחה אצל הורים, הפתרון כל אחד הולך למשפחה שלו. אך במשך הזמן לאחר יציאת ארון של בן זוגי והופ המשפחה שלו מקבלת אותי למעט אחד. ולצערי הרב שהמשפחה שלי עדיין לא מקבלת אותו ואת היותי גיי עד עצם היום הזה :-\ אז מדי פעם המשפחה שלו מזמינים אותנו לארוחה... ולגבי המשפחה שלי, עם השנים אני הולך לארוחה משפחתית אצלי פחות ופחות, כי מרגיש שעדיף לי לבלות את הזמן עם בן זוגי בסופ"ש לעומת עם משפחה שלי ללא בן זוגי. וככה יוצר סדר עדיפות ראשונה אצלי הוא מה קורה עם בן זוגי, האם לבן זוגי יש תוכניות לסופ"ש אז אנצל בהזדמנות הזה לנסוע למשפחה. ותודה לבן זוגי אוהב ותומך ומקבל בהבנה. ואני כבר מחכה ומת שהמשפחה שלי תכיר אותו ותקבל אותו ואותי
 
לה פמיליה

אהלן ג'קי, מקווה בשבילכם שתוכל להרגיש יותר נוח עם המשפחה שלך ותרגישו חופשי לבקר אותם, שניכם. מה הדעה שלך המשפחה שלך על בן הזוג שלך
יש להם עניין איתו באופן ספציפי או שזה היה יכול להיות עם כל בן זוג אחר
 

jjaki

New member
זה היה יכול להיות עם כל בן זוג אחר!

כי בראש וראשונה הם לא קיבלו אותי כהומו. אמא מתייחסת אלי כאל רווק ללא בן זוג. לא שאלה ולא התעניינה ולא כלום על בן זוגי. אני מייחל ליום אחד שהיא תקבל אותי כפי שאני והשאר כבר היסטוריה
האם זה יקרה אי פעם..... בעבר ניסתי לתת לה את מס' טל של תהיל"ה והיא זרק את הפתק. כנראה שעשיתי בדרך לא נכונה או משהו כזה.
 
שלום לך,

אמא שלך מתיחסת אליך לא טוב כי אלו העמדות והסטריאוטיפים שיש לה, ושינוי לא יגיע מעוד זמן בו היא תמשיך להחזיק בהם אלא מכך שמישהו ישנה לה אותם. המישהו הזה הוא לא הזמן בפני עצמו אלא מידע/עמדות חדשים שלרוב מגיעים ממך... שמעתי פעם משהו מאד יפה - שהאמהות שמתנדבות בתהל"ה אלו לא בהכרח אמהות שמיד קיבלו את הילדים, אלא מי שהילד שלה לא ויתר עליה והמשיך להתעקש עליה. המקום הזה בו סתם נותנים עוד זמן בלי תהליך גורם לרוב לכאב לשני הצדדים. מצרפת קישור לטור שכתבתי שמרחיב את מה שכתבתי בהודעה זו עם דוגמאות נימוקים וכד' שכן לתת עוד זמן וזהו או להגיד שפניה לתהל"ה זה הצעד הראשון שאם הוא לא קורה אין מה לעשות זה נפוץ ביותר אך שגוי.
 
למעלה