קודם כול, בואי נחלק לשניים -
אם באופן קבוע נשארים כלים בסלון ולא מועברים לכיור, ואם כל הבקשות לא עוזרות, אפשר להגיד - "כל עוד זה לא פועל כמו שצריך - לא אוכלים/שותים בסלון. אם תחליטו שאתם מסוגלים להיות אחראים ולהוריד את הכלים ברגע שאתם קמים - האיסור יבוטל". כנ"ל לגבי כל פעולה שנובעת מאיזושהי רשלנות שלהם.
התחום השני שהזכרת הוא ה"עזרה בבית". אני משתדלת כמה שיותר להראות לילדים שלי שהבית מתפקד רק אם כל בני הבית תורמים את חלקם. לדוגמה, הכלים בכיור נערמים, אני רוצה להכניס אותם למדיח (יותר נוח לי לעשות זאת בעצמי ולא להאציל סמכויות בנושא הזה), אז מישהו צריך לפנות את הכלים הנקיים מהמדיח. כל עוד לא מפנים את המדיח, אני לא יכולה לעשות כלים, ומזה גם הם סובלים, כי לא נעים שהכיור גדוש ולא נעים שכבר אין מזלג נקי...
ולשמחתי השיטה הזאת עובדת יפה. נכון שעיקר המטלות עדיין נופלות עלי, אבל הם מבינים יפה שכדי שיהיה נעים בבית - גם הם צריכים לשתף פעולה, כולל לשאוב אבק, לטאטא ולקחת חלק בשטיפת הבית. מובן ששיתוף הפעולה קל יותר לפני גיל ההתבגרות ואחריו. באמצע זה יותר קשה, ולפעמים אני מעדיפה לעשות בעצמי מאשר לריב. אבל בסך הכול מסתדרים איכשהו, מה עוד שאני ממש לא פנאטית על מלאכות הבית ועל סדר וניקיון, אלא רק משתדלת שהתחזוקה השוטפת תהיה סבירה.